כָּל אָרְחוֹת ה' חֶסֶד וֶאֱמֶת לְנֹצְרֵי בְרִיתֹו וְעֵדֹתָיו׃
(תהלים סדר ג פסוק עג, מזמור כד שלנו פסוק י)
אָמַר רַבִּי שַׂמְלַאי: תֵּדַע שֶׁכָּל דְּרָכָיו חֶסֶד, שֶׁהֲרֵי בִּתְחִלַּת הַתּוֹרָה קִשֵּׁט אֶת הַכַּלָּה, דִּכְתִיב וַיִּבֶן ה' אֱלֹהִים אֶת הַצֵּלָע וְגוֹ' … וּבְסוֹפָהּ, קָבַר אֶת הַמֵּת, וַיִּקְבֹּר אֹתוֹ בַגַּי. וּבְאֶמְצָעִיתָהּ, בִּקֵּר אֶת הַחוֹלֶה. כֵּיוָן שֶׁמָּל אַבְרָהָם, בָּא הוּא וּפָמַלְיָא שֶׁלּוֹ וּבִקְּרוֹ, מִמַּה שֶּׁקָּרְאוּ בְּעִנְיַן וַיֵּרָא אֵלָיו ה'.
ערך החסד מודגש בחלוקה היהודית לסדרים, בשני אירועי משבר קיצוניים: מות שאול ויהונתן ומעשה פילגש בגבעה.
גם בשיא חשכת חטאו של שבט בנימין היה צדיק בגבעה שהכניס אורחים. הפסוק שנבחר לפתוח את סדר יג בספר שופטים הוא וַיֹּאמֶר הָאִישׁ הַזָּקֵן שָׁלוֹם לָךְ רַק כָּל־מַחְסוֹרְךָ עָלָי רַק בָּרְחוֹב אַל־תָּלַן. הצדיק היחיד בגבעה רומז לאיש הלוי שהוא הגיע למקום אנשים רעים, ולכן לשונו של הפסוק דומה ללשון הזמנתו של לוט למלאכים הכתובה בראש סדר טז בבראשית: סוּרוּ נָא אֶל־בֵּית עַבְדְּכֶם וְלִינוּ וְרַחֲצוּ רַגְלֵיכֶם… וַיֹּאמְרוּ לֹּא כִּי בָרְחוֹב נָלִין… גם בתיאור מעשה פילגש בגבעה, שובצו מילים וביטויים שמקורם בסיפור סדום ועמורה.
להפטרה החלופית [השניה] לסדר זה, נבחרו עשרה פסוקים מהאירוע ובהם שני ראשי סדרים. ההפטרה פותחת באיש הזקן, 'הצדיק בסדום' שהיה בגבעה וְהִנֵּה אִישׁ זָקֵן בָּא מִן־מַעֲשֵׂהוּ מִן־הַשָּׂדֶה בָּעֶרֶב, שיאה בראש סדר יג שהובא לעיל, כשהצדיק מכניס אורחים לביתו, ובסיומה דילגו אל ראש סדר יד וַיִּשְׁאֲלוּ בְנֵי־יִשְׂרָאֵל בַּה' וְשָׁם אֲרוֹן בְּרִית הָאֱלֹהִים בַּיָּמִים הָהֵם.
בספר שמואל, הפסוק הפותח את סדר יט מדגיש שגם מי שעסקה באיסור שעונשו מיתה בידי אדם, אשת בעלת האוב, ריחמה על שאול! וְלָאִשָּׁה עֵגֶל־מַרְבֵּק בַּבַּיִת וַתְּמַהֵר וַתִּזְבָּחֵהוּ וַתִּקַּח־קֶמַח וַתָּלָשׁ וַתֹּפֵהוּ מַצּוֹת. תיאור הסעודה דומה לתיאור סעודת המלאכים אצל אברהם אבינו. וַיֹּאמֶר מַהֲרִי שְׁלֹשׁ סְאִים קֶמַח סֹ֔לֶת… וַיִּקַּח בֶּן־בָּקָר רַךְ וָטוֹב… וַיְמַהֵר לַעֲשׂוֹת אֹתוֹ: