הקשר המיוחד בין ה' לאברהם מוסבר בפסוק: כִּי יְדַעְתִּיו לְמַעַן אֲשֶׁר יְצַוֶּה אֶת־בָּנָיו וְאֶת־בֵּיתוֹ אַחֲרָיו וְשָׁמְרוּ דֶּרֶךְ ה' לַעֲשׂוֹת צְדָקָה וּמִשְׁפָּט וְגוֹ' (בראשית טו,יט)
בעקבותיו אומר הנביא ירמיה, בפסוק שנבחר לראש סדר ו: כִּי אִם־בְּזֹאת יִתְהַלֵּל הַמִּתְהַלֵּל הַשְׂכֵּל וְיָדֹעַ אוֹתִי כִּי אֲנִי ה' עֹשֶׂה חֶסֶד מִשְׁפָּט וּצְדָקָה בָּאָרֶץ כִּי־בְאֵלֶּה חָפַצְתִּי נְאֻם־ה'.
הרמב"ם בחר לסיים את מורה הנבוכים בפסוק זה! וכך כתב הרב יהודה אייזנברג: [שיחות בספר ירמיהו]
כאשר חיפש רמב"ם פסוק לסיים בו את הספר מורה נבוכים, חיפש פסוק שיבטא את הדרישה לשלמות האדם. פסוק שימצה במשפט אחד את כל מה שרמב"ם הטיף לו במורה נבוכים, שיתאר תמצית האדם במשפט אחד… ומה אומר ירמיהו? אַל־יִתְהַלֵּל חָכָם בְּחָכְמָתוֹ וְאַל־יִתְהַלֵּל הַגִּבּוֹר בִּגְבוּרָתוֹ אַל־יִתְהַלֵּל עָשִׁיר בְּעָשְׁרוֹ: כִּי אִם־בְּזֹאת יִתְהַלֵּל הַמִּתְהַלֵּל הַשְׂכֵּל וְיָדֹעַ אוֹתִי: לא החכמה ותכונות הנפש הטובות הן סיבה לאדם להתהלל בהן, לא הגבורה, ובוודאי לא העושר. בדבר אחד ראוי לו לאדם להתהלל 'הַשְׂכֵּל וְיָדֹעַ אוֹתִי'. ובלשונו של רמב"ם 'השלמות שראוי להתהלל בו ולבקשו הוא ידיעת האלוהות, שהיא החכמה האמיתית.'
תכלית האדם, מסביר רמב"ם את דבריו של ירמיהו, היא להכיר את הא-להים, להבחין בכך שהוא משגיח על הברואים ומנהל את העולם, ולאור הבנה זו ללכת בדרכים שקבע לנו: לעשות חסד, צדקה ומשפט.
לצד חובתו של כל יחיד ויחיד להתייחס כראוי ובאופן הוגן אל החלש בחברה, עומדת גם החובה הציבורית למשפט וצדקה. סדרים רבים עוסקים בערך זה, אביא מספר דוגמות:
סדר יד בדברים פותח בחובת החברה למימושו: שֹׁפְטִים וְשֹׁטְרִים תִּתֶּן־לְךָ… וְשָׁפְטוּ אֶת־הָעָם מִשְׁפַּט־צֶדֶק.
ראש סדר ט במלכים קובע שזהו ייעודו של מלך ישראל: בְּאַֽהֲבַת ה' אֶת־יִשְׂרָאֵל לְעֹלָם וַיְשִׂימְךָ לְמֶלֶךְ לַעֲשׂוֹת מִשְׁפָּט וּצְדָקָה.
בראש סדר ג בירמיה מבואר שהוא הבסיס להצלת העם: שׁוֹטְטוּ בְּחוּצוֹת יְרוּשָׁלַםִ וּרְאוּ־נָא וּדְעוּ וּבַקְשׁוּ בִרְחוֹבוֹתֶיהָ אִם־תִּמְצְאוּ אִישׁ אִם־יֵשׁ עֹשֶׂה מִשְׁפָּט מְבַקֵּשׁ אֱמוּנָה וְאֶסְלַח לָהּ.
בראש סדר ד בישעיה מבואר שערך זה הוא יסוד מלכות בית דוד: לםרבה [לְמַרְבֵּה] הַמִּשְׂרָה וּלְשָׁלוֹם אֵין־קֵץ עַל־כִּסֵּא דָוִד וְעַל־מַמְלַכְתּוֹ לְהָכִין אֹתָהּ וּלְסַֽעֲדָהּ בְּמִשְׁפָּט וּבִצְדָקָה מֵֽעַתָּה וְעַד־עוֹלָם קִנְאַת ה' צְ' תַּעֲשֶׂה־זֹּאת.
וכך גם בראש סדר ז שם: וְהוּכַן בַּחֶסֶד כִּסֵּא וְיָשַׁב עָלָיו בֶּאֱמֶת בְּאֹהֶל דָּוִד שֹׁפֵט וְדֹרֵשׁ מִשְׁפָּט וּמְהִר צֶדֶק.