בשלושת הפסוקים שלפני ההפטרה מתאר הנביא ישעיה אנשי רשע החושבים להסתיר את רשעותם מהַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא:
הוֹי הַמַּעֲמִיקִים מֵה' לַסְתִּר עֵצָה וְהָיָה בְמַחְשָׁךְ מַעֲשֵׂיהֶם וַיֹּאמְרוּ מִי רֹאֵנוּ וּמִי יֹדְעֵנוּ.
ככל הנראה, השוו מסדרי ההפטרה בינם לבין עשרת הדורות שמאדם ועד נח עליהם מסופר בסדר ד.
בפסוקי הנבואה, ובמיוחד בפסוק האחרון שאליו דילגו, מעודד הנביא את המחכים לישועת ה' בתקופה שבה הוא מאריך אפו לרשעים.
ואלו הם פסוקי הפטרת סדר ד בבראשית:
וְשָׁמְעוּ בַיּוֹם־הַהוּא הַחֵרְשִׁים דִּבְרֵי־סֵפֶר וּמֵאֹפֶל וּמֵחֹשֶׁךְ עֵינֵי עִוְרִים תִּרְאֶינָה: וְיָסְפוּ עֲנָוִים בַּֽה' שִׂמְחָה וְאֶבְיוֹנֵי אָדָם בִּקְדוֹשׁ יִשְׂרָאֵל יָגִילוּ: כִּי־אָפֵס עָרִיץ וְכָלָה לֵץ וְנִכְרְתוּ כָּל־שֹׁקְדֵי אָוֶן: מַחֲטִיאֵי אָדָם בְּדָבָר וְלַמּוֹכִיחַ בַּשַּׁעַר יְקֹשׁוּן וַיַּטּוּ בַתֹּהוּ צַדִּיק:
לָכֵן כֹּֽה־אָמַר ה' אֶל־בֵּית יַעֲקֹב אֲשֶׁר פָּדָה אֶת־אַבְרָהָם לֹא־עַתָּה יֵבוֹשׁ יַעֲקֹב וְלֹא עַתּה פָּנָיו יֶחֱוָרוּ: כִּי בִרְאֹתוֹ יְלָדָיו מַֽעֲשֵׂה יָדַי בְּקִרְבּוֹ יַקְדִּישׁוּ שְׁמִי וְהִקְדִּישׁוּ אֶת־קְדוֹשׁ יַעֲקֹב וְאֶת־אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל יַעֲרִיצוּ: וְיָדְעוּ תֹעֵי־רוּחַ בִּינָה וְרוֹגְנִים יִלְמְדוּ־לֶקַח:
[ודילגו עד]
וְלָכֵן יְחַכֶּה ה' לַחֲנַנְכֶם וְלָכֵן יָרוּם לְרַחֶמְכֶם כִּי־אֱלֹהֵי מִשְׁפָּט ה' אַשְׁרֵי כָּל־חוֹכֵי לוֹ:
[ישעיה סדר יא,מח – יב,ב +יב,כ (הפסוק המודגש הוא ראש סדר יב שם)]
תופעה זו, בה הפסוק [או הפסוקים] שלפני ההפטרה קשורים באופן מהותי לתוכן הערכי המשותף לקריאת התורה והפטרתה, קיימת גם בהפטרת סדרת 'וירא' שבמנהגנו היום על פי החלוקה החד שנתית.
עיין במלכים כׄ:לׄחׄ וברׄשׄיׄ שם בִּפְסִיקְתָּא דְּפָרָשַׁת שְׁקָלִים נִדְרָשׁ: שֶׁשָּׁאַל אֶת עֲבָדָיו: 'מַה טִּיבָהּ שֶל אֻמָּה זוֹ שֶׁנַּעֲשָׂה לָהֶם נִסִּים כָּאֵלֶּה?' אָמְרוּ לוֹ: 'אֲבִיהֶם אַבְרָהָם בֵּן יָחִיד הָיָה לוֹ, אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: הַקְרִיבֵהוּ לְפָנַי'… אָמַר לָהֶם: 'אַף אֲנִי בֵּן בְּכוֹר יֵשׁ לִי'…