סדר ה בבראשית עוסק בהצלת נח מהמבול ובבחירת ה' בו לקיום המשך הבריאה.
הפטרת סדר ה פותחת בנחמת עם ישראל וירושלים תוך השוואת שבועת ה' לנח, לשבועת ה' לישראל וארצו, שגם אם יהיו אסונות טבע עוצמתיים כרעידות אדמה שיהרסו הרים, הרי שחסד ה' מעם ישראל לא ינוע ולא יסור.
כִּי מֵי נֹחַ זֹאת לִי אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתִּי מֵעֲבֹר מֵי נֹחַ עוֹד עַל הָאָרֶץ כֵּן נִשְׁבַּעְתִּי מִקְּצֹף עָלַיִךְ וּמִגְּעָר בָּךְ. כִּי הֶהָרִים יָמוּשׁוּ וְהַגְּבָעוֹת תְּמוּטֶנָה וְחַסְדִּי מֵאִתֵּךְ לֹא יָמוּשׁ וּבְרִית שְׁלוֹמִי לֹא תָמוּט אָמַר מְרַחֲמֵךְ ה'.
[ישעיה סדר כב:ל-לא (בפרקים נד:ט-י)].
רוב ההפטרות הארץ ישראליות שונות מההפטרות הבבליות, הנהוגות היום. זו אחת ההפטרות היחידות מבין הזהות בשני המנהגים, כנראה בשל ההתייחסות הישירה ל'מי נח', למבול.
ההפטרה הארץ ישראלית קצרה יותר. ההפטרה הבבלית מתחילה שמונה פסוקים קודם לישראלית בפסוק: 'רָנִּי עֲקָרָה לֹא יָלָדָה'.
היו מקומות בארץ ישראל שקראו בהפטרה זו שלושה פסוקים בלבד, כך שלפסוקים שהבאתי לעיל נוסף הפסוק: 'עֲנִיָּה סֹעֲרָה לֹא נֻחָמָה הִנֵּה אָנֹכִי מַרְבִּיץ בַּפּוּךְ אֲבָנַיִךְ וִיסַדְתִּיךְ בַּסַּפִּירִים'.
עדויות אחרות הן על הפטרה הכוללת עשרה פסוקים. שהם ששת פסוקי ההמשך:
וְשַׂמְתִּי כַּדְכֹד שִׁמְשֹׁתַיִךְ וּשְׁעָרַיִךְ לְאַבְנֵי אֶקְדָּח וְכָל גְּבוּלֵךְ לְאַבְנֵי חֵפֶץ. וְכָל בָּנַיִךְ לִמּוּדֵי ה' וְרַב שְׁלוֹם בָּנָיִךְ. בִּצְדָקָה תִּכּוֹנָנִי רַחֲקִי מֵעֹשֶׁק כִּי לֹא תִירָאִי וּמִמְּחִתָּה כִּי לֹא תִקְרַב אֵלָיִךְ. הֵן גּוֹר יָגוּר אֶפֶס מֵאוֹתִי מִי גָר אִתָּךְ עָלַיִךְ יִפּוֹל. הִנֵּה אָנֹכִי בָּרָאתִי חָרָשׁ נֹפֵחַ בְּאֵשׁ פֶּחָם וּמוֹצִיא כְלִי לְמַעֲשֵׂהוּ וְאָנֹכִי בָּרָאתִי מַשְׁחִית לְחַבֵּל. כָּל כְּלִי יוּצַר עָלַיִךְ לֹא יִצְלָח וְכָל לָשׁוֹן תָּקוּם אִתָּךְ לַמִּשְׁפָּט תַּרְשִׁיעִי זֹאת נַחֲלַת עַבְדֵי ה' וְצִדְקָתָם מֵאִתִּי נְאֻם ה'.
ודילוג לפסוק בו מסיימת גם ההפטרה הבבלית:
הֵן גּוֹי לֹא תֵדַע תִּקְרָא וְגוֹי לֹא יְדָעוּךָ אֵלֶיךָ יָרוּצוּ לְמַעַן ה' אֱלֹהֶיךָ וְלִקְדוֹשׁ יִשְׂרָאֵל כִּי פֵאֲרָךְ.
כך שההפטרה הארץ ישראלית היתה בת עשרה פסוקים לעומת ההפטרה הבבלית הנהוגה כיום המכילה עשרים ושניים פסוקים.