סדר ב בספר יהושע – הסדר המופלא ומגמתו הרוחנית

סדר ב בחלוקה היהודית מסודר להפליא.

הסדר נפתח בשני נושאים ברורים:

הבטחת ה' ליהושע –

“היום הזה אחל גדלך בעיני כל ישראל, אשר ידעון כי כאשר הייתי עם משה אהיה עמך.” (סדר ב,א בפרקים ג,ז)

ציווי ה' על הכהנים –

“ואתה תצוה את הכהנים נושאי ארון הברית לאמר: בבאכם עד קצה מי הירדן תעמדו בירדן.” (ב,ב)

שני נושאים אלה – גידול יהושע בעיני העם ו ציווי הכהנים לעמוד בירדן – קובעים את המסגרת הספרותית והרעיונית של הסדר.

ואכן, שתי הפרשיות האחרונות של הסדר סוגרות מעגל מושלם על שני נושאים אלו:

לאחר סיום מעבר העם, העמדת שתים־עשרה האבנים בגלגל, והאבנים שיהושע הציב תחת רגלי הכהנים בתוך הירדן, נאמר:

> “ביום ההוא גדל ה' את יהושע בעיני כל ישראל; ויראו אותו כאשר יראו את משה כל ימי חייו.” (סדר ב,כה בפרקים ד,יד)

מיד לאחר מכן באה ההשלמה המעשית של הנס:

> “צווה את הכהנים נושאי ארון העדות ויעלו מן הירדן… ויהי כעלות הכהנים… וישובו מי הירדן למקומם.”

מבחינה ספרותית ורעיונית – זהו סיום מושלם:

הסדר נפתח בציווי “תעמדו בירדן” ומסתיים ב“ויעלו מן הירדן”.

אך הסדר לא בדיוק מסתיים כך אלא מוסיף עוד כמה פסוקים על טעם הנחת שתים־עשרה האבנים..

שני טעמים לשתים־עשרה האבנים

בפרשייה האחרונה יהושע חוזר ומסביר שוב את טעם שתים־עשרה האבנים, אך הפעם בניסוח שונה.

נשווה בין שני המקומות:

בפסוקים יז-יח ( בפרקים ד, ו–ז):

> “לְמַעַן, תִּהְיֶה זֹאת אוֹת בְּקִרְבְּכֶם: כִּי יִשְׁאָלוּן בְּנֵיכֶם מָחָר לֵאמֹר, מָה הָאֲבָנִים הָאֵלֶּה לָכֶם. וַאֲמַרְתֶּם לָהֶם, אֲשֶׁר נִכְרְתוּ מֵימֵי הַיַּרְדֵּן מִפְּנֵי אֲרוֹן בְּרִית ה' בְּעָבְרוֹ בַּיַּרְדֵּן, נִכְרְתוּ מֵי הַיַּרְדֵּן; וְהָיוּ הָאֲבָנִים הָאֵלֶּה לְזִכָּרוֹן, לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל עַד עוֹלָם."

*ובפסוקים לב–לד:* (בפרקים ד כא-כג)

> “וַיֹּאמֶר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, לֵאמֹר: אֲשֶׁר יִשְׁאָלוּן בְּנֵיכֶם מָחָר אֶת אֲבוֹתָם לֵאמֹר, מָה הָאֲבָנִים הָאֵלֶּה. וְהוֹדַעְתֶּם, אֶת בְּנֵיכֶם לֵאמֹר: בַּיַּבָּשָׁה עָבַר יִשְׂרָאֵל, אֶת הַיַּרְדֵּן הַזֶּה. אֲשֶׁר הוֹבִישׁ ה' אֱלֹהֵיכֶם אֶת מֵי הַיַּרְדֵּן, מִפְּנֵיכֶם עַד עָבְרְכֶם, כַּאֲשֶׁר עָשָׂה ה' אֱלֹהֵיכֶם לְיַם סוּף אֲשֶׁר הוֹבִישׁ מִפָּנֵינוּ, עַד עָבְרֵנוּ.”

בקריאה מדוקדקת מתגלה הבדל מהותי:

* בפעם הראשונה – הנס נעשה מפני ארון ברית ה'. מטרת האבנים – לרומם את שמו של ה' בעולם, לזכור את גילוי שכינתו.

* בפעם השנייה – הנס נעשה מפניכם, כלומר – בשבילכם, למען ישראל. מטרת האבנים כאן – לרומם את שמו של ישראל בעיני המקום.

שושבינא דמלכא ושושבינא דמטרוניתא

שני גואלים לישראל משה ואהרן. האחד עיקר תפקידו לקרוא בשם ה' ולהודיע מעלת הבורא ית' – כי שם ה' אקרא הבו גודל לאלוקינו ואחד עיקר תפקידו לקרוא בשמות בני ישראל, לרומם מעלתם ולסנגר עליהם ולשאת אותם על לבו וכך בכל דור ודור יש את שתי העבודות הקריאה בשם ה' והקריאה בשם ישראל.

ובלשון חז"ל יש שושבינא דמלכא (שושבין המלך)– המגדל את שמו של הקב"ה בעיני ישראל,

ו שושבינא דמטרוניתא (שושבין הכלה) – המעלה את שמו של ישראל בעיני ה'.

יהושע, תלמידו של משה ויורשו, מאחד את שני הצדדים גם יחד –

הוא פועל בשני המישורים: מקדש שם שמים ומגדל את שם ישראל.

לכן גם שני הטעמים לשתים־עשרה האבנים נצרכים – האבנים משמשות עדות כפולה: לגילוי ה' בעולם ולקרבתו אל עמו.

פסוק החתימה והעמדת הסדר הרוחני

הפסוק האחרון של הפרשייה נדחה במכוון לפתוח את הסדר הבא (סדר ג') בחלוקה היהודית:

> “לְמַעַן דַּעַת כָּל עַמֵּי הָאָרֶץ אֶת יַד ה' כִּי חֲזָקָה הִיא, לְמַעַן יְרָאתֶם אֶת ה' אֱלֹהֵיכֶם כָּל הַיָּמִים.”

הדבר נעשה משתי סיבות:

א. פסוק זה מסכם באופן מושלם את סדר ב' כולו (לפי החלוקה היהודית).

הוא משמש חזרה נפלאה על מהות הנס – “למען דעת כל עמי הארץ את יד ה'” (רוממות שמו של ה') ו “למען יראתם את ה' אלוקיכם” (רוממות ישראל).

שתי המטרות מודגשות במילה “למען” הכפולה – למען ה' ולמען ישראל.

ב. החלוקה היהודית מבקשת לפתוח את סדר ג' הבא באווירה של אמונה ויראת שמים, ולא בתחושת “כוחי ועוצם ידי”.

לכן היא איננה פותחת בפסוק הבא (סדר ג,ב בפרקים ה,א), המתאר את פחד מלכי האמורי והכנעני –

> “ויהי כשמע כל מלכי האמורי… וימס לבבם ולא היה בם עוד רוח מפני בני ישראל.”

פסוק זה עלול להיקרא כהדגשה של עוצמת העם וכוחו הצבאי,

בעוד שהמסורה רוצה להתחיל את הסדר ביראה, בהכרה ביד ה' ולא בכוח ישראל.

סיכום

סדר ב' בחלוקה היהודית הוא יצירה סדורה להפליא:

הוא נפתח בהבטחה ובציווי, נחתם במימושם המדויק, ובתוכו שני רבדים של משמעות – קידוש שם שמים ורוממות ישראל.

הסדר כולו מתנהל לפי סדר אלוקי מושלם: אמירה – מעשה – השלמה – זיכרון.

ובמרכזו דמותו של יהושע, המאחד את שני הכוחות – שושבינא דמלכא ושושבינא דמטרוניתא – ומגלה כי גבורת ה' וגבורת ישראל אינן נפרדות, אלא נובעות זו מזו.

ומשאיר את כל הסדר מסוכם עבור הקורא למחרת את סדר ג' ומעמידו על האמת שלא תרום גאוותו.