היכן מתחילה פרשת השבוע?
מפתיע לדעת שב- 14 מקומות יש מחלוקת בין חכמי ארץ ישראל לחכמי בבל בשאלה היכן להתחיל את פרשת השבוע!
כידוע, סדר הקריאה הארץ ישראלי קצר מפרשת השבוע הבבלית, בממוצע כל שלושה סדרים הם פרשת שבוע אחת. היינו מצפים שכל פרשה ארוכה תחולק לכמה סדרים, אך המציאות היא שישנם סדרים המתחילים לקראת סוף פרשת שבוע אחת וממשיכים לתוך הפרשה הבאה.
כך למשל בנוגע לפרשת שמיני.
שבעת ימי המילואים והיום השמיני.
סדר הקריאה הארץ-ישראלי מחבר לסדר קריאה אחד, סדר ד בחומש ויקרא, את פרשה כט העוסקת בשבעת ימי המילואים עם פרשה ל העוסקת ביום השמיני.
לעומת זאת, לפי מנהג הקריאה הבבלי הנהוג היום, מתחילה סדרה חדשה ביום השמיני.
כיצד ניתן להבין את המחלוקת?
מצד אחד הגדרת היום כיום השמיני למילואים תומכת בשיטה הארץ-ישראלית, הרואה בו המשך של שבעת ימי המילואים.
מאידך, דברי חז"ל האומרים שאותו היום ראש חודש ניסן היה, ושעשר עטרות נטל אותו היום,תומכים במנהג הקריאה הבבלי.
בירושלמי מצאנו את דעתו של רבי עקיבא, האומר שהיום הראשון למילואים היה ראש חודש ניסן והיום השמיני היה ח בניסן. [ראה בתורה תמימה, פתיחת סדרת שמיני אות ב.] ייתכן שזו הייתה דעתו של מסדר הקריאה הארץ ישראלית.
הדעה הראשונה בחז"ל מסבירה שבכל יום מימי המילואים הקים משה את המשכן וגם פירק אותו. דעה זו מסתדרת בפשט עם הכתוב בפרשת נשא, בתחילת קורבנות הנשיאים: וַיְהִי בְּיוֹם כַּלּוֹת מֹשֶׁה לְהָקִים אֶת הַמִּשְׁכָּן..
דעת רבי עקיבא מסתדרת עם פשט הכתוב בסוף פרשת פקודי וַיְדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר. בְּיוֹם הַחֹדֶשׁ הָרִאשׁוֹן בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ תָּקִים אֶת מִשְׁכַּן אֹהֶל מוֹעֵד. וכן מה שנאמר בסוף פרשת צו: וּמִפֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד לֹא תֵצְאוּ שִׁבְעַת יָמִים עַד יוֹם מְלֹאת יְמֵי מִלֻּאֵיכֶם כִּי שִׁבְעַת יָמִים יְמַלֵּא אֶת יֶדְכֶם… וּפֶתַח אֹהֶל מוֹעֵד תֵּשְׁבוּ יוֹמָם וָלַיְלָה שִׁבְעַת יָמִים וּשְׁמַרְתֶּם אֶת מִשְׁמֶרֶת ה'…
מחלוקת זו נוגעת גם לדין פסח שני. שם נאמר שהיו "אֲנָשִׁים אֲשֶׁר הָיוּ טְמֵאִים לְנֶפֶשׁ אָדָם וְלֹא יָכְלוּ לַעֲשֹׂת הַפֶּסַח בַּיּוֹם הַהוּא…" הגמרא במסכת סוכה מבררת: אוֹתָם אֲנָשִׁים מִי הָיוּ?
נוֹשְׂאֵי אֲרוֹנוֹ שֶׁל יוֹסֵף הָיוּ, דִּבְרֵי רַבִּי יוֹסֵי הַגְּלִילִי.
רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר: מִישָׁאֵל וְאֶלְצָפָן הָיוּ, שֶׁהָיוּ עוֹסְקִין בְּנָדָב וַאֲבִיהוּא.
רַבִּי יִצְחָק אוֹמֵר: אִם נוֹשְׂאֵי אֲרוֹנוֹ שֶׁל יוֹסֵף הָיוּ, כְּבָר הָיוּ יְכוֹלִין לִיטָּהֵר. אִם מִישָׁאֵל וְאֶלְצָפָן הָיוּ, יְכוֹלִין הָיוּ לִיטָּהֵר.
אֶלָּא, עוֹסְקִין בְּמֵת מִצְוָה הָיוּ שֶׁחָל שְׁבִיעִי שֶׁלָּהֶן לִהְיוֹת בְּעֶרֶב פֶּסַח, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וְלֹא יָכְלוּ לַעֲשׂוֹת הַפֶּסַח בַּיּוֹם הַהוּא״, בְּיוֹם הַהוּא אֵין יְכוֹלִין לַעֲשׂוֹת, הָא לְמָחָר — יְכוֹלִין לַעֲשׂוֹת!
שאלת רבי יצחק על דעתם של רבי יוסי הגלילי ורבי עקיבא שנושאי ארונו של יוסף ומישאל ואלצפן יכולים היו להיטהר נכונה רק לפי הדעה שהיום השמיני חל בראש חודש ניסן והפרה האדומה נשרפה בב' בניסן ואז יש מספיק ימים לטהרת טמאי מת.
אבל לשיטת רבי עקיבא שהיום השמיני הוא ח' בניסן, גם אם יתחילו את ימי הטהרה באותו היום אז היום השביעי הוא יד בניסן! וזה מתאים בדיוק לכך ש"לא יכלו לעשות הפסח ביום ההוא" ושבשעת אכילתו הם כבר טהורים.
לסיכום, דעת חכמים ששבעת ימי המילואים היו בחודש אדר והיום השמיני היה ראש חודש ניסן, מתאימה לפיצול ימים אלו והתחחל פרשת שבוע ב"ויהי ביום השמיני".
ודעת רבי עקיבא שימי המילואים והיום השמיני היו כולם בחודש ניסן מתאימה לשיטת ארץ ישראל המאחדת אותם לסדר אחד.
וכך סדר זה מצטרף גם לסדרי שירת הים ועשרת הדיברות שכוללים בתוכם גם את ההכנה לאירוע ולא רק את אירוע השיא בפני עצמו.