הקדמה:
העיקר השישי משלושה עשר העיקרים שכתב הרׄמׄבׄםׄ: אֲנִי מַאֲמִין בֶּאֱמוּנָה שְׁלֵמָה, שֶׁכָּל דִּבְרֵי נְבִיאִים אֱמֶת.
העיקר התשיעי: אֲנִי מַאֲמִין בֶּאֱמוּנָה שְׁלֵמָה, שֶׁזֹּאת הַתּוֹרָה לֹא תְּהֵא מֻחְלֶפֶת, וְלֹא תְּהֵא תּוֹרָה אַחֶֽרֶת מֵאֵת הַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ שְׁמוֹ.
הקרבת הקורבנות היא יסוד מרכזי בתורה ועליה אנו חוזרים ומתפללים:
יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶֽיךָ, ה' אֱוֵ"אֲ, שֶׁיִּבָּנֶה בֵּית הַמִּקְדָּשׁ בִּמְהֵרָה בְיָמֵֽינוּ, וְתֵן חֶלְקֵֽנוּ בְּתוֹרָתֶֽךָ, וְשָׁם נַעֲבָדְךָ בְּיִרְאָה כִּימֵי עוֹלָם וּכְשָׁנִים קַדְמוֹנִיּוֹת. וְעָרְבָה לַה' מִנְחַת יְהוּדָה וִירוּשָׁלָֽיִם, כִּימֵי עוֹלָם וּכְשָׁנִים קַדְמוֹנִיּוֹת.
וגם: יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶֽיךָ, ה' אֱׄוֵׄאֲׄ, שֶׁתַּעֲלֵֽנוּ בְּשִׂמְחָה לְאַרְצֵֽנוּ, וְתִטָּעֵֽנוּ בִּגְבוּלֵֽנוּ, וְשָׁם נַעֲשֶׂה לְפָנֶֽיךָ אֶת קָרְבְּנוֹת חוֹבוֹתֵֽינוּ, תְּמִידִים כְּסִדְרָם וּמוּסָפִים כְּהִלְכָתָם.
השאלה שאני עוסק בה היא בבחירה של מסדר הסדרים שלא לקבוע ראשי סדרים בפסוקי קורבנות, למעט כמה בודדים היוצאים מהכלל. מדוע?
הסדרים: הרחקה ממיקוד עבודת ה' בקרבנות עולה ושלמים
נביאי ישראל הרבו להדגיש שעיקר עבודת ה' היא בציות למצוותיו ובהליכה בדרכיו. עבודת הקורבנות הינה נדבך נוסף בעבודה זו.
אלא שפעמים רבות נהגו ישראל בניגוד לציוויי ה' ובאותה שעה הביאו את קרבנותיהם לבית המקדש.
כך נאמר בשמואל [ט,ה]: "הַחֵפֶץ לַה' בְּעֹלוֹת וּזְבָחִים, כִּשְׁמֹעַ בְּקוֹל ה'".
וכך אומר הנביא ישעיה [א:יא,טז-יז]: "לָמָּה לִּי רֹב זִבְחֵיכֶם יֹאמַר ה'… לֹא תוֹסִיפוּ הָבִיא מִנְחַת שָׁוְא, קְטֹרֶת תּוֹעֵבָה הִיא לִי… רַחֲצוּ הִזַּכּוּ הָסִירוּ רֹעַ מַֽעַלְלֵיכֶם מִנֶּגֶד עֵינָי חִדְלוּ הָרֵעַ: לִמְדוּ הֵיטֵב דִּרְשׁוּ מִשְׁפָּט אַשְּׁרוּ חָמוֹץ שִׁפְטוּ יָתוֹם רִיבוּ אַלְמָנָה:".
וכך כותב הרמב"ם במורה הנבוכים (בתרגום הרב קאפח, חלק שלישי פרק לב, עמוד שנ):
"ומחמת העניין הזה… רבתה בספרי הנביאים התוכחת לבני אדם על להיטותם לקרבנות, ובאר להם שאינן המטרה החשובה כשלעצמן… ואמר ירמיה (דׄ:נא-ה:א) כִּי לֹֽא דִבַּרְתִּי אֶת אֲבוֹתֵיכֶם וְלֹא צִוִּיתִים בְּיוֹם הוֹצִיאִי אוֹתָם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם עַל דִּבְרֵי עוֹלָה וָזָבַח: כִּי אִם אֶת־הַדָּבָ֣ר הַזֶּה צִוִּיתִי אוֹתָם לֵאמֹר שִׁמְעוּ בְקוֹלִי וְהָיִיתִי לָכֶם לֵאלֹהִים וְאַתֶּם תִּהְיוּ לִי לְעָם"
גם חלוקת הסדרים תרמה את חלקה למאמץ חינוכי זה. אדגים זאת:
בחלוקה הבבלית החד-שנתית, סדרת צו פותחת בקרבן עולה. אך בחלוקה הארץ-ישראלית התלת-שנתית ראש סדר גׄ בויקרא נקבע במנחת כהן גדול, היא מנחת חינוך, הבאה מהצומח.
בסדרת אמור שבויקרא כתובה פרשת המועדות. גם שם סדר יח פותח באיסור הבאת בעלי מום לקרבן וסדר יט בקורבן שתי הלחם המובא מהצומח. [ולדעה אחרת הסדר שם מתחיל בפרשה הקודמת, בקורבן העומר המובא מהצומח]
גם בסדרת פינחס שבבמדבר מתחיל סדר כה בחג השבועות במנחת שתי הלחם.
הסדר היחיד בחמישה חומשי תורה הפותח בקרבן מן החי הוא סדר ב בויקרא העוסק בקורבנות חטאת ואשם שבהם אין חשש שהמקריב יטעה לחשוב שה' זקוק לקרבן זה. גם ראש סדר כו ביחזקאל עוסק בקורבנות מנחה, חטאת ואשם.
בראש סדר יב ביחזקאל כתוב ריח ניחוח. ובספר ויקרא (סדר ב פסוק לא) כתוב ריח ניחוח על חטאת יחיד.
בפסוק שבראש סדר כח ביחזקאל, קורבן המנחה קוֹדֵם לכל הקורבנות וְשֶׂה אַחַת מִן הַצֹּאן מִן הַמָּאתַיִם מִמַּשְׁקֵה יִשְׂרָאֵל לְמִנְחָה וּלְעוֹלָה וְלִשְׁלָמִים לְכַפֵּר עֲלֵיהֶם נְאֻם ה' אֱלֹהִים.
בספרים שנכתבו אחרי ירמיהו ישנם סדרים שעניינם קרבנות ורובם קרבנות לעתיד לבוא כשישראל יעבדו את ה' כראוי.