מצגת מעולה !!! שווה צפייה !!
הקדמה:
שש הן הטומאות היוצאות מגופו של אדם: יולדת, מצורע, זב, בעל קרי, נידה וזבה. ששה סדרים עוסקים בטומאות אלו, ורובם בדיני צרעת.
דין טומאת מקדש וקודשיו, שהוא איסור כניסה למקדש בטומאה או אכילת קודשים בטומאה, הוא מהדינים החמורים בתורה. פר חטאת כהן גדול ושעיר חטאת העם ביום הכיפורים ושעירי חטאת ראשי החודשים באים לכפר עליו. לכן, בסיום לימוד טומאות אלו תלמד אותנו התורה את דיני עבודת יום הכיפורים.
להלן פירוט נושאי הסדרים ז-יב בחומש ויקרא:
מרחב סדר ז: דיני יולדת, צרעת העור.
מרחב סדר ח: צרעת הראש והזקן, והבגד.
מרחב סדר ט: טהרת המצורע.
מרחב סדר י: צרעת הבית.
מרחב סדר יא: טומאת זב, בעל קרי ונידה.
מרחב סדר יב: דין זבה וסדר עבודת כהן גדול ביום הכיפורים.
כאמור, מרחב סדר ז מחבר את דיני יולדת עם צרעת העור. "וכי מה ענין זה לזה?"
במדרש ויקרא רבה (אות ה,ו) מובאות שתי תשובות לשאלה זו:
רבי תנחום ברבי חנילאי: מי גרם לולד שיצא מצורע? אמו שלא שמרה ימי נדתה.
ורבי אבין בשם רבי יוחנן: אמר הקדוש ברוך הוא, אני אמרתי לך הבא קרבן לידה ואתה לא עשית כך, חייך שאני מצריכך לבוא אצל הכהן שנאמר 'והובא אל אהרן הכהן'.
ובמדרש תנחומא: זֹאת תִּהְיֶה תּוֹרַת הַמְּצֹרָע. יְלַמְּדֵנוּ רַבֵּנוּ, עַל כַּמָּה דְּבָרִים נְגָעִים בָּאִים עַל הָאָדָם?
כָּךְ שָׁנוּ רַבּוֹתֵינוּ, עַל אַחַת עֶשְׂרֵה דְּבָרִים הַנְּגָעִים בָּאִים עַל הָאָדָם:
- א. עַל עֲבוֹדָה זָרָה,
- ב. וְעַל חִלּוּל הַשֵּׁם,
- ג. וְעַל גִּלּוּי עֲרָיוֹת,
- ד. וְעַל הַגְּנֵבוֹת,
- ה. וְעַל לָשׁוֹן הָרַע,
- ו. וְעַל הַמֵּעִיד עֵדוּת שֶׁקֶר,
- ז. וְעַל הַדַּיָּן הַמְקַלְקֵל אֶת הַדִּין,
- ח. וְעַל שְׁבוּעַת שָׁוְא,
- ט. וְעַל הַנִּכְנָס בִּתְחוּם שֶׁאֵינוֹ שֶׁלּוֹ,
- י. וְעַל הַחוֹשֵׁב מַחְשָׁבוֹת שֶׁל שֶׁקֶר,
- יא. וְעַל הַמְשַׁלֵּחַ מְדָנִים בֵּין אַחִים.
- יב. וְיֵשׁ אוֹמְרִים: אַף עַל עַיִן רָעָה.
כיום הפטרת תזריע היא הסיפור על צרעת נעמן וריפויו על ידי אלישע הנביא והפטרת מצורע היא הסיפור על ארבעת המצורעים שבישרו את הישועה ממחנה ארם.
ההפטרות הארץ ישראליות עסקו ברובן בגאולת ישראל.
הפטרת סדר ז הפותח בדיני יולדת היא:
לפי עדות אחת: [ישעיה סו, ז-יא] בְּטֶרֶם תָּחִיל יָלָדָה בְּטֶרֶם יָבוֹא חֵבֶל לָהּ וְהִמְלִיטָה זָכָר. מִי שָׁמַע כָּזֹאת מִי רָאָה כָּאֵלֶּה הֲיוּחַל אֶרֶץ בְּיוֹם אֶחָד אִם יִוָּלֵד גּוֹי פַּעַם אֶחָת כִּי חָלָה גַּם יָלְדָה צִיּוֹן אֶת בָּנֶיהָ. הַאֲנִי אַשְׁבִּיר וְלֹא אוֹלִיד יֹאמַר יְהֹוָה אִם אֲנִי הַמּוֹלִיד וְעָצַרְתִּי אָמַר אֱלֹהָיִךְ. שִׂמְחוּ אֶת יְרוּשָׁלַ͏ִם וְגִילוּ בָהּ כׇּל אֹהֲבֶיהָ שִׂישׂוּ אִתָּהּ מָשׂוֹשׂ כׇּל הַמִּתְאַבְּלִים עָלֶיהָ. לְמַעַן תִּינְקוּ וּשְׂבַעְתֶּם מִשֹּׁד תַּנְחֻמֶיהָ לְמַעַן תָּמֹצּוּ וְהִתְעַנַּגְתֶּם מִזִּיז כְּבוֹדָהּ.
- בראשית רבה [פה,א] בְּטֶרֶם תָּחִיל יָלָדָה, קֹדֶם שֶׁלֹא נוֹלַד מְשַׁעְבֵּד הָרִאשׁוֹן נוֹלַד גּוֹאֵל הָאַחֲרוֹן
- ויקרא רבה [יד, ] מקשר בין הסדר והפטרתו: הֲדָא הוּא דִכְתִיב: אִשָּׁה כִּי תַזְרִיעַ וְיָלְדָה זָכָר… לְפִי שֶׁבָּעוֹלָם הַזֶּה אִשָּׁה יוֹלֶדֶת בְּצַעַר, לֶעָתִיד לָבוֹא מַה כְּתִיב: בְּטֶרֶם תָּחִיל יָלָדָה בְּטֶרֶם יָבוֹא חֶבֶל לָהּ וגו'.
- בראשית רבתי [ויצא לה]: אמר רבישמואל בר נחמן: בכל מקום שנאמר ויהי צרה, והיה שמחה…
והא כתיב [והרי כתוב] והיה כאשר נלכדה ירושלים (ירמיה כג כא)?
אמר לו: אף היא אינה צרה אלא שמחה, שבו ביום נולד מנחם ובו ביום נטלו ישראל איפוכים על עונותיהם,
דאמר רבי שמואל בר נחמני: איפוכי גדולה נטלו ישראל על עונותיהם ביום שחרב בית המקדש, שנאמר: תם עונך (איכה קינה ד כב). ומנין שבו ביום נולד משיח? שנאמר: בטרם תחיל ילדה.
ולפי עדות פיוטי רבי שמעון בירבי מיגס: ההפטרה היא [ישעיה ג,סד- ד,א] כִּי יֶלֶד יֻלַּד לָנוּ בֵּן נִתַּן לָנוּ וַתְּהִי הַמִּשְׂרָה עַל שִׁכְמוֹ וַיִּקְרָא שְׁמוֹ פֶּלֶא יוֹעֵץ אֵל גִּבּוֹר אֲבִי עַד שַׂר שָׁלוֹם. לְמַרְבֵּה הַמִּשְׂרָה וּלְשָׁלוֹם אֵין קֵץ עַל כִּסֵּא דָוִד וְעַל מַמְלַכְתּוֹ לְהָכִין אֹתָהּ וּלְסַעֲדָהּ בְּמִשְׁפָּט וּבִצְדָקָה מֵעַתָּה וְעַד עוֹלָם קִנְאַת ה' צְבָאוֹת תַּעֲשֶׂה זֹּאת.
הפטרת סדר ח היא מספר ישעיה (ג:לב-מב+סד) עוסקת בהצלת ה' את עמו מידי סנחריב, הצר על ירושלים לאחר שהחריב את כל ארץ ישראל.
הפסוק הפותח את ההפטרה, הרומז לראש הסדר כאן, הוא הפסוק המתאר את מפלת סנחריב.
בַּיּוֹם הַהוּא יְגַלַּח אֲדֹנָי בְּתַעַר הַשְּׂכִירָה בְּעֶבְרֵי נָהָר בְּמֶלֶךְ אַשּׁוּר אֶת הָרֹאשׁ וְשַׂעַר הָרַגְלָיִם וְגַם אֶת הַזָּקָן תִּסְפֶּה. וְהָיָה בַּיּוֹם הַהוּא יְחַיֶּה אִישׁ עֶגְלַת בָּקָר וּשְׁתֵּי צֹאן. וְהָיָה מֵרֹב עֲשׂוֹת חָלָב יֹאכַל חֶמְאָה כִּי חֶמְאָה וּדְבַשׁ יֹאכֵל כׇּל הַנּוֹתָר בְּקֶרֶב הָאָרֶץ… וְאָעִידָה לִּי עֵדִים נֶאֱמָנִים אֵת אוּרִיָּה הַכֹּהֵן וְאֶת זְכַרְיָהוּ בֶּן יְבֶרֶכְיָהוּ… וַיֹּסֶף ה' דַּבֵּר אֵלַי עוֹד לֵאמֹר. יַעַן כִּי מָאַס הָעָם הַזֶּה אֵת מֵי הַשִּׁלֹחַ הַהֹלְכִים לְאַט וּמְשׂוֹשׂ אֶת רְצִין וּבֶן רְמַלְיָהוּ… (ודילגו על חורבן הארץ, עד) כִּי יֶלֶד יֻלַּד לָנוּ בֵּן נִתַּן לָנוּ וַתְּהִי הַמִּשְׂרָה עַל שִׁכְמוֹ וַיִּקְרָא שְׁמוֹ פֶּלֶא יוֹעֵץ אֵל גִּבּוֹר אֲבִי עַד שַׂר שָׁלוֹם.
וכך דרש רבי עקיבא: וְכִי מָה עִנְיַן אוּרִיָה אֵצֶל זְכַרְיָה, אוּרִיָה בְּמִקְדָּשׁ רִאשׁוֹן וּזְכַרְיָה בְּמִקְדָּשׁ שֵׁנִי?
אֶלָּא מָה אָמַר אוּרִיָּה: צִיּוֹן שָׂדֶה תֵחָרֵשׁ וִירוּשָׁלַיִם עִיִּים תִּהְיֶה (ירמיה יד יח)
וּמָה אָמַר זְכַרְיָה: עֹד יֵשְׁבוּ זְקֵנִים וּזְקֵנוֹת בִּרְחֹבוֹת יְרוּשָׁלָיִם… (תרי עשר, זכריה יח כ)
אָמַר הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא: הֲרֵי לִי שְׁנֵי עֵדִים אֵלּוּ, וְאִם קַיָּמִים דִּבְרֵי אוּרִיָּה יִהְיוּ קַיָּמִים דִּבְרֵי זְכַרְיָה… וְשָׂמַחְתִּי שֶׁנִּתְקַיְמוּ דִּבְרֵי אוּרִיָּה וּלְבַסּוֹף דִּבְרֵי זְכַרְיָה עֲתִידִין לְהִתְקַיֵּם. וּבַלָּשׁוֹן הַזֶּה אָמְרוּ לוֹ: עֲקִיבָא נִחַמְתָּנוּ, תִּתְנַחֵם בְּרַגְלֵי מְבַשֵּׂר (איכה רבה ה,יח).
סדר ט עוסק בטהרה מטומאת הצרעת. הפטרתו (ישעיה כג:ל-מב) עוסקת ברפואה שה' ירפא את עמו מעוונותיו.
בַּעֲוֺן בִּצְעוֹ קָצַפְתִּי וְאַכֵּהוּ הַסְתֵּר וְאֶקְצֹף וַיֵּלֶךְ שׁוֹבָב בְּדֶרֶךְ לִבּוֹ. דְּרָכָיו רָאִיתִי וְאֶרְפָּאֵהוּ וְאַנְחֵהוּ וַאֲשַׁלֵּם נִחֻמִים לוֹ וְלַאֲבֵלָיו… לָמָּה צַּמְנוּ וְלֹא רָאִיתָ עִנִּינוּ נַפְשֵׁנוּ וְלֹא תֵדָע… הֵן לְרִיב וּמַצָּה תָּצוּמוּ וּלְהַכּוֹת בְּאֶגְרֹף רֶשַׁע… הֲלוֹא זֶה צוֹם אֶבְחָרֵהוּ פַּתֵּחַ חַרְצֻבּוֹת רֶשַׁע הַתֵּר אֲגֻדּוֹת מוֹטָה וְשַׁלַּח רְצוּצִים חׇפְשִׁים וְכׇל מוֹטָה תְּנַתֵּקוּ. הֲלוֹא פָרֹס לָרָעֵב לַחְמֶךָ וַעֲנִיִּים מְרוּדִים תָּבִיא בָיִת כִּי תִרְאֶה עָרֹם וְכִסִּיתוֹ וּמִבְּשָׂרְךָ לֹא תִתְעַלָּם. אָז יִבָּקַע כַּשַּׁחַר אוֹרֶךָ וַאֲרֻכָתְךָ מְהֵרָה תִצְמָח וְהָלַךְ לְפָנֶיךָ צִדְקֶךָ כְּבוֹד ה' יַאַסְפֶךָ.
הצרעת היא מחלה גופנית שמקורה בשחיתות מוסרית ורפואתה בתיקונה.
סדר י עוסק בצרעת הבית. ההפטרה (ישעיה ב:יב-כ) מתחילה בפסוק: הוֹי מַגִּיעֵי בַיִת בְּבַיִת שָׂדֶה בְשָׂדֶה יַקְרִיבוּ עַד אֶפֶס מָקוֹם וְהוּשַׁבְתֶּם לְבַדְּכֶם בְּקֶרֶב הָאָרֶץ. פשט הפסוק מדבר על העשירים הגוזלים את בתי העניים.
ובמדרש רבי תנחומא (מצורע ד) ברשימת אחד עשר הדברים המביאים צרעת: ועל הגניבות… ועל הנכנס בתחום שאינו שלו. עונשם יהיה גלות מבתיהם בעקבות רעב כבד.
במדרש איכה רבה (פתיחתא כב) מפרש רבי יוחנן פסוק זה כפשוטו: הוי מגיעי בית בבית, מלוהו על ביתו מלוהו על שדהו ליטלה. וריש לקיש מפרשו על חורבן בתי המקדש: הוי מגיעי בית בבית, הגעתם חורבן ראשון לחורבן שני, מה חורבן ראשון ציון שדה תחרש אף חורבן שני… שלא הניחו מקום שלא עבדו בו עבודה זרה.
ורבי יניי פייט:
יַחַד אָנוּ וּבָתֵּינוּ כִּמְנֻוגָּעִים חֲשוּבִים // וְסוּרוּ טָמֵא מִטְּמֵאִים קַשּוּבִים
יְפֵה נוֹף נִּיגַּעְנוּ / וּבְיוֹפִי פִינוּ נֻוגַּעְנוּ // וּכְבוֹדָךְ יִיגַּעְנוּ / וּבַיִת בְּבַיִת הִיגָּעְנוּ
ההפטרה מסתיימת בפסוק שנבחר לחתום את ברכת קדושה בימים נוראים: וַיִּגְבַּהּ ה' צְבָאוֹת בַּמִּשְׁפָּט וְהָאֵל הַקָּדוֹשׁ נִקְדָּשׁ בִּצְדָקָה. פסוק זה חותם גם את ההפטרה החלופית לסדר יב ואת הפטרת סדר טו בחומש זה.
מרחב סדר יא הוא דיני טומאת זב, בעל קרי ונידה. הפטרתו היא מנבואות הושע: לְכוּ וְנָשׁוּבָה אֶל ה' כִּי הוּא טָרָף וְיִרְפָּאֵנוּ יַךְ וְיַחְבְּשֵׁנוּ. (ההפטרה בתרי עשר, הושע א:עד-ב:ח/י + ג:א). הקשר ביניהם הוא על בסיס התפיסה שזיבה היא עונש גופני על שחיתות מוסרית ולכן תשובה היא שתזכה ברפואה.
וכך פייט רבי יניי את הקשר בין הסדר והפטרתו:
הַמִּיטַּמֵּא בְּטוֹהַר עֲשִׂיתוֹ // וְיִצְרוֹ לְטֻמְאוֹת אִם הֱסִיתוֹ // זוֹבוֹ מֶנּוּ וּמִשְׁפָּטוֹ … לָכֵן יִהְיֶה זָב מִבְּשָׂרוֹ
ובפיוט נוסף: יַחֲבוֹשׁ שִׁיבְרֵנוּ / .. אָבִינוּ רוֹפְאֵינוּ / יָשׁוּב וְיִרְפָּאֵינוּ
סדר יב פותח בדין אשה זבה ואינו מצרף את דינה לסדר יא העוסק בזב, בעל קרי ונידה – מדוע?
הנושא הראשון בסדר הוא הנושא הראשון אותו קראו בציבור בשבת והוא הנושא עליו דרש הרב בסיום התפילה. נושא טהרת המשפחה הוא מהמרכזיים בהלכה ולכן הוקדשו לו שני סדרים סמוכים.
מרחב סדר יב: דין זבה וסדר עבודת כהן גדול ביום הכיפורים. יוצא אם כן, שהתורה כתבה את פרשת דין זבה באופן המקשר את כל הסדרים הקודמים ז-יא לדין טהרת המקדש.