פסוקי יסוד בראשי סדרים:
הפסוק וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה: כְּתׇב לְךָ אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה, כִּי עַל פִּי הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה כָּרַתִּי אִתְּךָ בְּרִית וְאֶת יִשְׂרָאֵל. נקבע לראש סדר כו בחומש שמות. פסוק זה הוא המקור ההלכתי והמדרשי להבדלים בין תורה שבכתב ולתורה שבעל פה.
בתלמוד הבבלי (גיטין ס:) רבי יהודה בר נחמני פוסק, בהתבסס על פסוק זה, שדברים שבכתב אי אתה רשאי לאומרן על פה, דברים שבעל פה אי אתה רשאי לאומרן בכתב.
אמר רבי יוחנן: לא כרת הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא ברית עם ישראל אלא בשביל דברים שבעל פה, שנאמר: כִּי עַל פִּי הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה כָּרַתִּי אִתְּךָ בְּרִית וְאֶת יִשְׂרָאֵל.
בתלמוד הירושלמי (חגיגה פרק ב הלכה א) רבי חגיי בשם רבי שמואל בר נחמן: נאמרו דברים בפה ונאמרו דברים בכתב, ואין אנו יודעים איזה מהן חביב? והוא מסיק שם, בלימוד כרבי יוחנן, שאותן שבפה חביבין.
ורבי יניי פייט:
בְּרִית בְּעֵת נֶאֱמַר בְּלֹא נִכְתָּבִים // הֵבִינוּ חֲבִיבִים כִּי דִּבְרֵי פֶה חֲבִיבִים.
מדרש רבי תנחומא בפתיחת פרשת נח דורש הרבה בשבחי התורה שבעל פה: להלן ציטוטים קצרים מתוכו.
שֶׁהַתּוֹרָה שֶׁבִּכְתָב כְּלָלוּת, וְתוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה פְּרָטוּת.
וְתוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה הַרְבֵּה, וְתוֹרָה שֶׁבִּכְתָב מְעַט.
שֶׁלֹּא תִמָּצֵא תוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה אֵצֶל מִי שֶׁיְּבַקֵּשׁ עֹנֶג הָעוֹלָם, תַּאֲוָה וְכָבוֹד וּגְדֻלָּה בָּעוֹלָם הַזֶּה, אֶלָּא בְּמִי שֶׁמֵּמִית עַצְמוֹ עָלֶיהָ
וְזוֹ הִיא תּוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה, שֶׁהִיא קָשָׁה לִלְמֹד וְיֵשׁ בָּהּ צַעַר גָּדוֹל שֶׁהִיא מְשׁוּלָה לַחֹשֶׁךְ, שֶׁנֶּאֱמַר: הָעָם הַהֹלְכִים בַּחֹשֶׁךְ רָאוּ אוֹר גָּדוֹל (ישעיה ג,ס), אֵלּוּ בַּעֲלֵי הַתַּלְמוּד שֶׁרָאוּ אוֹר גָּדוֹל, שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מֵאִיר עֵינֵיהֶם בְּאִסּוּר וְהֶתֵּר, בְּטָמֵא וּבְטָהוֹר. וְלֶעָתִיד לָבֹא, וְאֹהֲבָיו כְּצֵאת הַשֶּׁמֶשׁ בִּגְבֻרָתוֹ (שופטים ראש סדר ד)
הַתּוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה, שֶׁיֵּשׁ בָּהּ דִּקְדּוּקֵי מִצְוֹת קַלּוֹת וַחֲמוּרוֹת, וְהִיא עַזָּה כַמָּוֶת וְקָשָׁה כִשְׁאוֹל קִנְאָתָהּ, לְפִי שֶׁאֵין לוֹמֵד אוֹתָהּ אֶלָּא מִי שֶׁאוֹהֵב הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בְּכָל לִבּוֹ וּבְכָל נַפְשׁוֹ וּבְכָל מְאֹדוֹ
אוֹר שֶׁנִּבְרָא בְּיוֹם רִאשׁוֹן, שֶׁגְּנָזוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לַעֲמֵלֵי תוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה בַּיּוֹם וּבַלַּיְלָה, שֶׁבִּזְכוּתָן הָעוֹלָם עוֹמֵד
וְאַף הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא כָּרַת בְּרִית עִם יִשְׂרָאֵל, שֶׁלֹּא תִשָּׁכַח תּוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה מִפִּיהֶם וּמִפִּי זַרְעָם עַד סוֹף כָּל הַדּוֹרוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר: וַאֲנִי זֹאת בְּרִיתִי אוֹתָם אָמַר ה' רוּחִי אֲשֶׁר עָלֶיךָ וּדְבָרַי אֲשֶׁר שַׂמְתִּי בְּפִיךָ לֹא יָמוּשׁוּ וְגוֹ'. וְלֹא כְתִיב מִמְּךָ, אֶלָּא מִפִּיךָ וּמִפִּי זַרְעֲךָ וּמִפִּי זֶרַע זַרְעֲךָ (ישעיה כד כב)
ראש סדר יח בירמיה נבחר לפתוח את ההפטרה של סדר זה בשמות:
כִּי זֹאת הַבְּרִית אֲשֶׁר אֶכְרֹת אֶת בֵּית יִשְׂרָאֵל אַחֲרֵי הַיָּמִים הָהֵם נְאֻם ה': נָתַתִּי אֶת תּוֹרָתִי בְּקִרְבָּם וְעַל לִבָּם אֶכְתְּבֶנָּה וְהָיִיתִי לָהֶם לֵאלֹהִים וְהֵמָּה יִהְיוּ לִי לְעָם.
כי לעתיד לבוא תיחקק התורה בלב העם לעולמים והלוחות לא ישברו עוד.
וכפי שפייט רבי יניי:
גִּילִּיתָה לִכְבַד פֶּה // פֶּה אֶל פֶּה // דָּתֵי כְתָב וְדָתֵי פֶה …
נִיכְתֵּבוּ עַל לוּחוֹת / יִכָּתְבוּ עַל לְבָבוֹת // וְחוֹצֵב לֶהָבוֹת / יַחְצוֹב לָמוֹ אֲהָבוֹת