הסופר שמואל בן יעקב כתב – "זה המחזור מקרא שלם נכתב ונגמר בנקודות ובמוסרות ומוגה יפה במדינת מצרים. ונשלם בחדש סיון שלשנת ארבעת אלפים ושבע מאות ושבעים שנה לבריאת עולם". (כתב יד זה מכונה 'לנינגרד').
וכשמסתכלים בעשרת הדברות שבסדרת יתרו ובעשרת הדברות שבסדרת ואתחנן רואים שהתיבה 'עֲבָדִים' מוטעמת באתנחתא ובסוף פסוק ולאחריהם נְקֻדָּתַיִם. וְהַנְּקֻדָּתַיִם שַׁיָּכוֹת לסוף הפסוק, שהוא הטעם האחרון. והסופר שמואל בן יעקב כתב נְקֻדָּתַיִם בסוף כל דִּבֵּר, ולא בסוף כל פסוק.
(אמנם בעשרת הדברות שבסדרת ואתחנן ישנן נְקֻדָּתַיִם בסוף השורה אחרי 'על־פני' ואחרי 'מתחת לארץ' ואחרי 'עבדך ואמתך כמוך', אבל אפשר לראות שהן אינן דומות לנְּקֻדָּתַיִם שבכל שאר העמוד [כך שככל הנראה סופר אחר הוסיף אותן במטרה לתקן ונמצא מקלקל. ב.א.]).
ולפי זה הַדִּבֵּר הראשון בטעם העליון הוא: אָנֹכִי ה' א' אֲשֶׁר הוֹצֵאתִיךָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם מִבֵּית עֲבָדִים:
והנה בתיבות 'על־פני' יש סוף פסוק, והוא שייך לטעם התחתון. והפסוק הראשון בטעם התחתון בעשרת הדברות הוא: אָנֹכִי ה' א' אֲשֶׁר הוֹצֵאתִיךָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם מִבֵּית עֲבָדִים לֹא־יִהְיֶה לְךָ אֱלֹהִים אֲחֵרִים עַל־פָּנָי:
ונראה לי, שהטעימו כך את הטעם העליון והטעם התחתון, כדי לקיים את מה שאמר רב המנונא "אָנֹכִי ולֹא־יִהְיֶה לְךָ מפי הגבורה שמענום", שהקדוש ברוך הוא אמרם בלשון מְדַבֵּר.
בטעם העליון מקיימים את זה על ידי כך שֶׁהַדִּבֵּר הראשון 'אָנֹכִי' הוא יחידה אחת, וְהַדִּבֵּר השני 'לֹא יִהְיֶה־לְךָ' הוא יחידה אחת, ושני הדברות הראשונים הם פרשה אחת סתומה.
ובטעם התחתון מקיימים את זה על ידי כך שכל 'אָנֹכִי' וּתְחִלַּת 'לֹא־יִהְיֶה לְךָ' כתובים בפסוק אחד.
ולפי זה פסוק כו בסדר טו בספר שמות הוא הַדִּבֵּר השלישי שכתוב בו אֶת־שֵׁם־ה' וכו' אֶת־שְׁמוֹ.
ופסוק לב בסדר טו הוא לב הסדר, כי יש בו ארבע דברות.
(ובספר שמות ישנם עשרים ותשעה סדרים וסדר טו הוא מרכז הספר ובו עשרת הדברות. ב.א.).