והרי בתלמוד הירושלמי (מגילה ג,ז) כתוב: "אָמַר רִבִּי יוֹסֵה בֵּירִבִּי בּוּן: זֶה שֶׁהוּא עוֹמֵד לִקְרוֹת בַּתּוֹרָה צָרִיךְ שֶׁיְּהֵא פוֹתֵחַ בְּדָבָר טוֹב וְחוֹתֵם בְּדָבָר טוֹב."
יתכן והקריאה בתורה בשבת לא הסתיימה תמיד בפסוק שלפני תחילת הסדר הבא.
עדות לכך ניתן לראות במנהג שנשתמר אצל עולי גלות פרס המוסיפים שלושה פסוקים מתחילת סדרת פנחס בסיום קריאת סדרת בלק המסתיימת בעניין רע, ובשבת הבאה הם שבים ומתחילים בתחילת סדרת פנחס.
כך ניתן להסביר גם את תופעת שנים עשר הסדרים הקצרים מעשרים ואחד פסוקים. וכן כתוב במסכת סופרים (יא,ד): 'ובלבד שיהא בסדר עשרים ואחד פסוקים, ליתן לכל קורא וקורא שלושה, ואם פחות – יוסיף על הסדר הזה מפרשה אחרת'.
[רשימת כל הסדרים הקצרים, שיש בהם פחות מעשרים ואחד פסוקים, היא: בראשית ו, יג, יז, כב. ויקרא ה, יג. במדבר י, כא, כו. דברים יד, יח, כה]