מצגת מדהימה !!
הסרטון מתחיל בדקה 02:18, במסר המרכזי. מי שלא מכיר את הרקע שיריץ להתחלה, תודה
החלוקה לפרקים מתעלמת לחלוטין מהחלוקה לפרשיות פתוחות או סתומות, בין אם ההתעלמות היא במזיד ובין אם מחוסר ידיעה התוצאה היא שיבוש חמור.
פרשיות אלו הן חלק מהותי מכתיבת התורה. ההלכה היא שטעות בסימון הפרשיות פוסלת את הספר. עד שאם נמצא ספר שבו יש פרשה במקום שלא צריכה להיות, או שאין פרשה במקום שצריכה להיות, ואפילו אם יש פרשה פתוחה במקום סתומה, וכן להיפך, הרי הספר פסול. (רמב"ם, הלכות ספר תורה, פרק ח הלכה ג)
רש"י בפתיחת חומש ויקרא מסביר שההפסקות בין הפרשיות נועדו לתת למשה רבינו (ואף לנו, מקל וחומר) שהות לעיין בנושא הנלמד:
"וּמֶה הָיוּ הַפְסָקוֹת מְשַׁמְּשוֹת? לִתֵּן רֶוַח לְמֹשֶׁה לְהִתְבּוֹנֵן בֵּין פָּרָשָׁה לְפָרָשָׁה וּבֵין עִנְיָן לְעִנְיָן; קַל וָחֹמֶר לְהֶדְיוֹט הַלָּמֵד מִן הַהֶדְיוֹט."
אם כן, פרשה היא ענין אחד שלם, והקשר הפנימי בין הפסוקים המרכיבים את הפרשה הוא מהותי. הפרדה בין פסוקים בתוך אותה פרשה יכולה לעקר ולשבש את המסר הערכי שלה.
אציג כאן את ארבע עשרה הדוגמות הבולטות ביותר, קיבצתי אותן לפי סוג הטעות:
העצמת החוטאים והסתרת הצדיקים:
בראשית פרק ו – הפרק פותח בפסוק השני בפרשה: "וַיְהִי כִּי הֵחֵל הָאָדָם לָרֹב עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה, וּבָנוֹת יֻלְּדוּ לָהֶם." הפרשה עוסקת בתיאור ההתדרדרות המוסרית של האנושות שהובילה להחלטה להביא מבול. החלוקה הנוכרית לפרקים מנתקת אותה מהפסוק הפותח: "וַיְהִי נֹחַ בֶּן חֲמֵשׁ מֵאוֹת שָׁנָה, וַיּוֹלֶד נֹחַ אֶת שֵׁם אֶת חָם וְאֶת יָפֶת". התורה פתחה את הפרשה באנשים שעתידים להציל את הקיום האנושי, והחלוקה לפרקים מסתירה אותם, מדגישה את הרוע ומעלימה את הטוב.
הסתרת הגנת ה' על עם ישראל:
בראשית פרק לב – בפרק זה יש מחלוקת היכן מתחיל הפרק. לשיטה אחת בפסוק: "וַיַּשְׁכֵּם לָבָן בַּבֹּקֶר וַיְנַשֵּׁק לְבָנָיו וְלִבְנוֹתָיו וַיְבָרֶךְ אֶתְהֶם, וַיֵּלֶךְ וַיָּשׇׁב לָבָן לִמְקֹמוֹ." ולשיטה אחרת בפסוק הבא: "וְיַעֲקֹב הָלַךְ לְדַרְכּוֹ, וַיִּפְגְּעוּ בוֹ מַלְאֲכֵי אֱלֹהִים." בכל מקרה, החלוקה לפרקים מנתקת את סיום פרשת 'ויצא' מהפרשה. בתחילת הפרשה ובסיומה מתגלים מלאכי ה' ליעקב ומספקים לו הגנה "וְהִנֵּה אָנֹכִי עִמָּךְ וּשְׁמַרְתִּיךָ בְּכֹל אֲשֶׁר תֵּלֵךְ וַהֲשִׁבֹתִיךָ אֶל הָאֲדָמָה הַזֹּאת, כִּי לֹא אֶעֱזׇבְךָ עַד אֲשֶׁר אִם עָשִׂיתִי אֵת אֲשֶׁר דִּבַּרְתִּי לָךְ", וכדברי המדרש:"מֵאֲשֶׁר יָקַרְתָּ בְעֵינַי נִכְבַּדְתָּ, אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְיַעֲקֹב הַרְבֵּה יָקָר אַתְּ בְּעֵינַי, שֶׁכִּבְיָכוֹל אֲנִי וּמַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת שֶׁלִּי יָצְאוּ לִקְרָאתְךָ בְּצֵאתְךָ לֵילֵךְ לְפַדַּן אֲרָם וּבְבִיאָתְךָ".
זו ידיעה חשובה שיעקב היה בשמירתו של הקב"ה בכל השנים בהם היה בגלות אצל לבן שניסה לאבדו "ארמי אובד אבי". במהלך אותן שנים היו זמנים בהם שמירה זו היתה בהסתרה, והתורה מלמדת אותנו שגם בשעות בהן, כביכול, ה' לא משגיח ושומר הוא נמצא שם, כמו שאמר שלמה במגילת קהלת: "אִם עֹשֶׁק רָשׁ וְגֵזֶל מִשְׁפָּט וָצֶדֶק תִּרְאֶה בַמְּדִינָה אַל תִּתְמַהּ עַל הַחֵפֶץ, כִּי גָבֹהַּ מֵעַל גָּבֹהַּ שֹׁמֵר וּגְבֹהִים עֲלֵיהֶם." החלוקה לפרקים משבשת לימוד זה.
הדגשת חטאי עם ישראל ומנהיגיו:
שמות פרק ו – "וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה עַתָּה תִרְאֶה אֲשֶׁר אֶעֱשֶׂה לְפַרְעֹה, כִּי בְיָד חֲזָקָה יְשַׁלְּחֵם וּבְיָד חֲזָקָה יְגָרְשֵׁם מֵאַרְצוֹ." גם כאן מנתקת החלוקה לפרקים את הפסוק האחרון מהפרשה ועושה אותו כותרת לתחילת הפרשה הבאה. מדוע? מדרש שמות רבה אומר: "וַיֹּאמֶר ה' אֶל משֶׁה עַתָּה תִרְאֶה אֲשֶׁר אֶעֱשֶׂה לְפַרְעֹה, בְּמִלְחֲמוֹת פַּרְעֹה אַתָּה רוֹאֶה וְאֵין אַתָּה רוֹאֶה בַּמִּלְחָמוֹת שֶׁל שְׁלשִׁים וְאֶחָד מְלָכִים שֶׁיַּעֲשֶׂה בָּהֶן נְקָמָה יְהוֹשֻׁעַ" זאת אומרת שמשה חטא ונענש על כך. גם רש"י מפרש בדרך זו: "עתה תראה וגו'. הִרְהַרְתָּ עַל מִדּוֹתַי, לֹא כְאַבְרָהָם שֶׁאָמַרְתִּי לוֹ "כִּי בְיִצְחָק יִקָּרֵא לְךָ זָרַע", וְאַחַר כָּךְ אָמַרְתִּי לוֹ "הַעֲלֵהוּ לְעוֹלָה" וְלֹא הִרְהֵר אַחֲרַי; לְפִיכָךְ עתה תראה. הֶעָשׂוּי לְפַרְעֹה תִּרְאֶה, וְלֹא הֶעָשׂוּי לְמַלְכֵי שִׁבְעָה אֻמּוֹת כְּשֶׁאֲבִיאֵם לָאָרֶץ."
במדבר פרק ל – גם כאן מצרפת החלוקה לפרקים את הפסוק האחרון של הפרשה לפרשה שלאחריה ובו היא פותחת את הפרק. לכאורה מדובר בפסוק 'תמים': וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, כְּכֹל אֲשֶׁר צִוָּה ה' אֶת מֹשֶׁה. אך עיון ברש"י מבהיר שמטרת ההפרדה היא להעליל על משה כאילו לא קיים את ציווי ה': לְהַפְסִיק הָעִנְיָן, דִּבְרֵי רַבִּי יִשְׁמָעֵאל, לְפִי שֶׁעַד כָּאן דְּבָרָיו שֶׁל מָקוֹם וּפָרָשַׁת נְדָרִים מַתְחֶלֶת בְּדִבּוּרוֹ שֶׁל מֹשֶׁה, הֻצְרַךְ לְהַפְסִיק תְּחִלָּה וְלוֹמַר שֶׁחָזַר מֹשֶׁה וְאֲמָרָהּ פָרָשָׁה זוֹ לְיִשְׂרָאֵל, שֶׁאִם לֹא כֵן, יֵשׁ בְּמַשְׁמַע שֶׁלֹּא אָמַר לָהֶם זוֹ, אֶלָּא בְּפָרָשַׁת נְדָרִים הִתְחִיל דְּבָרָיו.
שמות פרק טז – מתחיל בפסוק השני של הפרשה מתוך מטרה להתחיל בחטאם של ישראל: וַיִּסְעוּ מֵאֵילִם וַיָּבֹאוּ כׇּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֶל מִדְבַּר סִין אֲשֶׁר בֵּין אֵילִם וּבֵין סִינָי, בַּחֲמִשָּׁה עָשָׂר יוֹם לַחֹדֶשׁ הַשֵּׁנִי לְצֵאתָם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם. וַיִּלּוֹנוּ כׇּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל עַל מֹשֶׁה וְעַל אַהֲרֹן בַּמִּדְבָּר…
שמות פרק לב – מחלק הפרקים התחיל את פרק לׄבׄ בפסוק וַיַּרְא הָעָם כִּי בֹשֵׁשׁ מֹשֶׁה לָרֶדֶת מִן הָהָר וַיִּקָּהֵל הָעָם עַל אַהֲרֹן וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו קוּם עֲשֵׂה לָנוּ אֱלֹהִים. פסוק זה הוא הפסוק השני של הפרשה הסתומה. ניתוק הפסוק הקודם, הפותח את הפרשה, מעוות את כל המסר שהתורה מעבירה לנו. וַיִּתֵּן אֶל מֹשֶׁה כְּכַלֹּתוֹ לְדַבֵּר אִתּוֹ בְּהַר סִינַי שְׁנֵי לֻחֹת הָעֵדֻת, לֻחֹת אֶבֶן כְּתֻבִים בְּאֶצְבַּע אֱלֹהִים, התורה מדגישה שלמרות שהַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא יודע על חטא העגל ובטרם יודיע על כך למשה הוא מעניק לו את התורה. וכך כשמשה אוחז בידיו את הלוחות אז, ורק אז, מודיע לו הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא על החטא הנורא. בכך מודיע הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא למשה: אל תתייאש, לא איבדתי את האמון בעם ישראל. אני מוסר לך את התורה עבורם גם כשהם בנפילה העצומה של חטא העגל. זו הסיבה שמשה יורד אל העם עִם התורה ואינו מפקיד אותה למשמרת בידי הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא עד לאחר תיקון החטא. ניתוק פסוק זה, המקדים לתיאור החטא, המעניק השקפה של "רבה אמונתך" בעם ישראל – ניתוק כזה משבש מעוות והורס את המסר שהתורה רצתה להעביר אלינו.
ויקרא פרק כו – כאן בחרה החלוקה לפרקים לקחת את שני הפסוקים האחרונים של הפרשה ולהעמידם בראש הפרשה הבאה. גם כאן המטרה היא לעסוק בגנותם של ישראל. לֹא תַעֲשׂוּ לָכֶם אֱלִילִם, וּפֶסֶל וּמַצֵּבָה לֹא תָקִימוּ לָכֶם, וְאֶבֶן מַשְׂכִּית לֹא תִתְּנוּ בְּאַרְצְכֶם לְהִשְׁתַּחֲוֺת עָלֶיהָ, כִּי אֲנִי יְהֹוָה אֱלֹהֵיכֶם. אֶת שַׁבְּתֹתַי תִּשְׁמֹרוּ וּמִקְדָּשִׁי תִּירָאוּ, אֲנִי ה'. וכמו שכותב רש"י: כְּנֶגֶד זֶה הַנִּמְכָּר לְגוֹי, שֶׁלֹּא יֹאמַר הוֹאִיל וְרַבִּי מְגַלֶּה עֲרָיוֹת, אַף אֲנִי כְּמוֹתוֹ, הוֹאִיל וְרַבִּי עוֹבֵד עבודה זרה, אַף אֲנִי כְּמוֹתוֹ, הוֹאִיל וְרַבִּי מְחַלֵּל שַׁבָּת, אַף אֲנִי כְּמוֹתוֹ, לְכָךְ נֶאֶמְרוּ מִקְרָאוֹת הַלָּלוּ. הפרשה תחילה בברכות לעם ישראל אם ישמרו את דרך ה' והנוצרים רצו להסתיר אפשרות זו.
שיבושי למידה שלא מצאתי להם סיבה:
בשמות פרק לט, בבמדבר פרק כב ובדברים פרקים ב וגם יג – במקומות אלו הפסוק בו פותח הפרק הוא הפסוק האחרון בפרשה בה הוא משובץ. חלוקת הפרקים לקחה את הפסוק האחרון של פרשה אחת והפכה אותו לפסוק הראשון של הפרשה שלאחריה. לפי ההלכה מעשה כזה פוסל את ספר התורה.
דברים פרק ו – מיקום התחלת הפרק שלושה פסוקים לפני סוף פרשה. וְזֹאת הַמִּצְוָה הַחֻקִּים וְהַמִּשְׁפָּטִים אֲשֶׁר צִוָּה ה' אֱלֹהֵיכֶם לְלַמֵּד אֶתְכֶם, לַעֲשׂוֹת בָּאָרֶץ אֲשֶׁר אַתֶּם עֹבְרִים שָׁמָּה לְרִשְׁתָּהּ.
דברים פרק יב – מיקום התחלת הפרק בפסוק החמישי שבפרשה. אֵלֶּה הַחֻקִּים וְהַמִּשְׁפָּטִים אֲשֶׁר תִּשְׁמְרוּן לַעֲשׂוֹת, בָּאָרֶץ אֲשֶׁר נָתַן יְהֹוָה אֱלֹהֵי אֲבֹתֶיךָ לְךָ לְרִשְׁתָּהּ, כׇּל הַיָּמִים אֲשֶׁר אַתֶּם חַיִּים עַל הָאֲדָמָה.
דברים פרק יג – פתיחת פרק בפסוק אחרון של פרשה. אֵת כׇּל הַדָּבָר אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוֶּה אֶתְכֶם אֹתוֹ תִשְׁמְרוּ לַעֲשׂוֹת, לֹא תֹסֵף עָלָיו וְלֹא תִגְרַע מִמֶּנּוּ.
המשותף לשלושת ראשי הפרקים האחרונים ההיא האמירה שעלינו לשמור את כל חוקי ה'. איני יודע מדוע אמירה זו היתה חשובה כל כך למחלק הנוצרי עד שהוא בחר להתעלם מהחלוקה לפרשיות עבורה.
במדבר סיום פרק כה ופתיחת פרק כו – כאן הפרקים עשו דבר הזוי במיוחד, הם חילקו את הפסוק וַיְהִי אַחֲרֵי הַמַּגֵּפָה וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה וְאֶל אֶלְעָזָר בֶּן אַהֲרֹן הַכֹּהֵן לֵאמֹר. לשני הפרקים. חלקו הראשון "וַיְהִי אַחֲרֵי הַמַּגֵּפָה" מסיים את פרק כה וחלקו השני פותח את פרק כו. חשוב לדעת שזהו פסוק מיוחד, יש בו 'פיסקה באמצע פסוק'. כך שמצד אחד הוא פסוק אחד שלם ומצד שני חלקו הראשון שייך לפרשה הקודמת וחלקו השני שייך לפרשה הבאה. בפסוק זה מספיקה הבנת הנקרא הפשוטה של מילות הפסוק בשביל להבין שתחילתו מחוברת לסופו. יש כמה פסוקים כאלו בתנ"ך שמטרתם להמחיש מורכבות. מצד אחד הנושאים קשורים זה לזה ומצד שני יש כאן שני נושאים נפרדים. החלוקה הנוצרית לפרקים ביטלה את הפסוק השלם ופגעה במסר הרוחני של התורה.
הערה: המדפיסים היהודים בארץ ישראל "תיקנו" טעות זו והם מסמנים את תחילת הפרק בראש הפסוק. אם תפתחו את פרק כה בויקיפדיה לפי גירסת וסטמינסטר תראו את המקור הנוצרי המעוות.
לסיכום, החלוקה לפרקים משבשת בשוגג ובזדון את המסרים של התנ"ך. במאמר זה הצגתי את השיבושים שהם תוצאה של התעלמות החלוקה לפרקים מהפרשיות הפתוחות והסתומות. יש לזכור שאת המטרות השליליות שהבאתי כאן: העצמת החוטאים והסתרת הצדיקים, הסתרת הגנת ה' על עם ישראל והדגשת חטאי עם ישראל ומנהיגיו הדגישה החלוקה הנוצרית לפרקים לאורך כל התנ"ך.