'לך לשלום' – כוחה של התחייבות ויושרה. עיון בראשי סדרים.

סדר ג בחומש שמות פותח בפסוק המדהים הבא: וַיֵּלֶךְ מֹשֶׁה וַיָּשָׁב אֶל יֶתֶר חֹתְנוֹ וַיֹּאמֶר לוֹ אֵלְכָה נָּא וְאָשׁוּבָה אֶל אַחַי אֲשֶׁר בְּמִצְרַיִם וְאֶרְאֶה הַעוֹדָם חַיִּים וַיֹּאמֶר יִתְרוֹ לְמֹשֶׁה לֵךְ לְשָׁלוֹם.

ראשית, כי משה רבינו אחרי ציווי ה' למשה לחזור למצרים מחוייב לבקש רשות מיתרו על מנת שיוכל לממש את ציווי ה', וכמו שאומר רש"י: לִטֹּל רְשׁוּת, שֶׁהֲרֵי נִשְׁבַּע לוֹ [וְשֶׁלֹּא יָזוּז מִמִּדְיָן כִּי אִם בִּרְשׁוּתוֹ].

בנוסף, פסוק זה הוא יסוד ההלכה:  "ואמר רבי אבין הלוי: הנפטר מחברו אל יאמר לו 'לך בשלום' אלא 'לך לשלום' שהרי יתרו שאמר לו למשה לֵ֥ךְ לְשָׁלֽוֹם – עלה והצליח" (ברכות סד.)

ואלו הם ראשי הסדרים בנביאים המדגישים זאת:

בשופטים ראש סדר יב וַיֹּאמֶר לָהֶם הַכֹּהֵן לְכוּ לְשָׁלוֹם נֹכַח ה' דַּרְכְּכֶם אֲשֶׁר תֵּלְכוּ בָהּ.

החלטת חז"ל בקביעת ראש סדר, פתיחת יחידת לימוד זו בפסוק זה, מעצימה מאוד את המסר החינוכי, עקב העובדה שהכהן כאן הוא הכהן של פסל מיכה !

ובשמואל ראש סדר יד וַיֹּאמֶר יְהוֹנָתָן לְדָוִד לֵךְ לְשָׁלוֹם, אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְנוּ שְׁנֵינוּ אֲנַחְנוּ בְּשֵׁם ה' לֵאמֹר: ה' יִהְיֶה בֵּינִי וּבֵינֶךָ וּבֵין זַרְעִי וּבֵין זַרְעֲךָ עַד עוֹלָם.

מעניין שכמו אצל משה גם כאן בין יהונתן לדוד מחוברת ברכת השלום לעמידה בהתחייבות עליה נשבעו. דוד הלך והצליח וזכה למלכות עולמים, אך כאשר הפר את השבועה וחילק את שדה שאול בין מפיבושת הצדיק וציבא עבדו הרשע, נענש ומלכותו נחלקה בין רחבעם לירעבם.

כמו שהזהיר שלמה בנו של דוד המלך במגילת קהלת (סדר ב,לא-לב): כַּאֲשֶׁר תִּדֹּר נֶדֶר לֵאלֹהִים אַל תְּאַחֵר לְשַׁלְּמוֹ כִּי אֵין חֵפֶץ בַּכְּסִילִים אֵת אֲשֶׁר תִּדֹּר שַׁלֵּם. טוֹב אֲשֶׁר לֹא תִדֹּר מִשֶּׁתִּדּוֹר וְלֹא תְשַׁלֵּם. אַל תִּתֵּן אֶת פִּיךָ לַחֲטִיא אֶת בְּשָׂרֶךָ וְאַל תֹּאמַר לִפְנֵי הַמַּלְאָךְ כִּי שְׁגָגָה הִיא לָמָּה יִקְצֹף הָאֱלֹהִים עַל קוֹלֶךָ וְחִבֵּל אֶת מַעֲשֵׂה יָדֶיךָ.

חשיבות השמירה על השבו.עה, נקבעה גם היא לראש סדר יט בחומש דברים: כִּי תִדֹּר נֶדֶר לַה' אֱלֹהֶיךָ לֹא תְאַחֵר לְשַׁלְּמוֹ כִּי דָּרֹשׁ יִדְרְשֶׁנּוּ ה' אֱלֹהֶיךָ מֵעִמָּךְ וְהָיָה בְךָ חֵטְא. שלמה בדבריו ציטט פסוק זה והרחיבו.

אדם ישר שומר את הבטחתו ומקיימה, וכך כתוב בראש סדר ב בתהלים: כִּי צַדִּיק ה' צְדָקוֹת אָהֵב, יָשָׁר יֶחֱזוּ פָנֵימוֹ. ובראש סדר יט בתהלים: אַךְ צַדִּיקִים יוֹדוּ לִשְׁמֶךָ, יֵשְׁבוּ יְשָׁרִים אֶת פָּנֶיךָ.

וכך מתואר איוב הצדיק בראש סדר א בספר איוב: אִישׁ הָיָה בְאֶרֶץ עוּץ אִיּוֹב שְׁמוֹ, וְהָיָה הָאִישׁ הַהוּא תָּם וְיָשָׁר וִירֵא אֱלֹהִים וְסָר מֵרָע.

ובלעם הרשע באחד מרגעי הטהרה הבודדים והנדירים שלו, אמר: מִי מָנָה עֲפַר יַעֲקֹב וּמִסְפָּר אֶת רֹבַע יִשְׂרָאֵל תָּמֹת נַפְשִׁי מוֹת יְשָׁרִים וּתְהִי אַחֲרִיתִי כָּמֹהוּ. פסוק זה נקבע לראש סדר כ בחומש במדבר, ועליו כתב הנצי"ב מוולוזין בהקדמתו לחומש בראשית את הדברים המופלאים הבאים: " וזה היה שבח האבות, שמלבד שהיו צדיקים וחסידים ואוהבי ה' באופן היותר אפשר, עוד היו יְשָׁרִים". זאת אומרת, להיות ישר זה שבח גדול יותר מלהיות צדיק וחסיד ואוהב ה' !!!

שנזכה.