יראת שמים המשפיעה על התנהגות האדם הירא מצויינת בפתיחת חומש שמות אצל המיילדות וַתִּירֶאןָ הַמְיַלְּדֹת אֶת הָאֱלֹהִים וְלֹא עָשׂוּ כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר אֲלֵיהֶן מֶלֶךְ מִצְרָיִם וַתְּחַיֶּיןָ אֶת הַיְלָדִים.
חכמי ישראל בחרו בארבעה מקומות לציין יראת שמים זו כראש יחידת לימוד בתנ"ך, ולכן הם קבעו פסוקים אלו בראש ארבעה סדרים.
בחומש בראשית בראש סדר לח, יוסף בשבתו כמשנה למלך מצרים מעיד על עצמו, אֶת־הָֽאֱלֹהִ֖ים אֲנִ֥י יָרֵֽא ומסביר שעל כן הם יכולים לסמוך על דבריו.
בספר עזרא בראש סדר ה, נחמיה מתפלל ליראת שמים לפני פנייתו המסוכנת למלך בבל בבקשתו לעזוב את תפקידו בארמון המלך ולעלות לארץ ישראל אָֽנָּ֣א ה֗' תְּהִ֣י נָ֣א אָזְנְךָֽ־קַ֠שֶּׁבֶת אֶל־תְּפִלַּ֨ת עַבְדְּךָ֜ וְאֶל־תְּפִלַּ֣ת עֲבָדֶ֗יךָ הַֽחֲפֵצִים֙ לְיִרְאָ֣ה אֶת־שְׁמֶ֔ךָ וְהַצְלִֽיחָה־נָּ֤א לְעַבְדְּךָ֙ הַיּ֔וֹם וּתְנֵ֣הוּ לְרַֽחֲמִ֔ים לִפְנֵ֖י הָאִ֣ישׁ הַזֶּ֑ה.
בספר תהלים נבחר ערך זה של יראת שמים לעמוד בראש שני סדרים:
בראש סדר טז, רֵאשִׁית חָכְמָה יִרְאַת ה', שֵׂכֶל טוֹב לְכָל עֹשֵׂיהֶם, תְּהִלָּתוֹ עֹמֶדֶת לָעַד. וכותב על כך הרב מלמד (פניני הלכה ימים נואים ה,ג): וראשית הלימוד ביראת ה', שנאמר: "רֵאשִׁית חָכְמָה יִרְאַת ה'". וכמו שאמרו חכמים (ברכות יז, א): "תכלית חכמה – תשובה ומעשים טובים".
ועל כן פונה המשורר בראש סדר ט, לכולם יְבָרְכֵנוּ אֱלֹהִים וְיִירְאוּ אֹתוֹ כָּל אַפְסֵי אָרֶץ. וכותב על כך רש"י: שֶׁיֹּאמְרוּ: רְאוּ אֵלּוּ שֶׁהָיוּ יִרְאֵי הַשֵּׁם, אֵיךְ בֵּרְכָם וְגִדְּלָם!