הפטרת סדר כ קושרת את הבטחון בגאולתנו לגאולת אברהם ושרה: שִׁמְעוּ אֵלַי רֹדְפֵי צֶדֶק מְבַקְשֵׁי ה' הַבִּיטוּ אֶל־צוּר חֻצַּבְתֶּם וְאֶל־מַקֶּבֶת בּוֹר נֻקַּרְתֶּם: הַבִּיטוּ אֶל־אַבְרָהָם אֲבִיכֶם וְאֶל־שָׂרָה תְּחוֹלֶלְכֶם כִּי־אֶחָד קְרָאתִיו וַאֲבָרְכֵהוּ וְאַרְבֵּהוּ:.. וּפְדוּיֵי ה' יְשׁוּבוּן וּבָאוּ צִיּוֹן בְּרִנָּה וְשִׂמְחַת עוֹלָם עַל־רֹאשָׁם שָׂשׂוֹן וְשִׂמְחָה יַשִּׂיגוּן נָסוּ יָגוֹן וַאֲנָחָה: (ישעיה כא,יג-כג).
המלבי"ם אומר: "הגם שאתם מועטין… מכל מקום אל תיראו כי מאתכם יבנה בית ישראל, כמו שהיה הענין באברהם… והיה לאב המון גוים". והחפץ חיים (שם עולם ב,יד) למד מפסוקים אלו שהנהגת עם ישראל היא מעל הטבע.
אולי נקבעה הפטרה זו הפותחת במילים: וַאֲבָרְכֵהוּ וְאַרְבֵּהוּ לסדר כ העוסק במאמציו של אברהם ובהשגחת ה' וסיועו למציאת רבקה אמנו ליצחק.
הארה: הפסוק המסיים את ההפטרה וּפְדוּיֵי ה' יְשׁוּבוּן וגו' מופיע פעמיים בספר ישעיה. במופעו הראשון הוא נקבע לראש סדר יד בספר.
בראש סדר כא עבד אברהם מספר על שאיבת המים ע"י רבקה. שאיבת המים הביאה ישועה לרבקה ובנתה את עם ישראל.
הפטרת סדר כא בישעיה (ה,יח – ו,א) פותחת בפסוק וּשְׁאַבְתֶּם־מַיִם בְּשָׂשׂוֹן מִמַּעַיְנֵי הַיְשׁוּעָה: ובמדרש מוסבר ששאיבת המיםיש לה משמעויות רוחניות עמוקות: שֶׁמִּשָּׁם הָיוּ שׁוֹאֲבִין רוּחַ הַקֹּדֶשׁ (רות רבה ד,ט).
ממוצע פסוקי הפטרה א"י הוא 11 פסוקים, הפטרה זו היא אחת מהארוכות במנהג ארץ ישראל וכוללת 28 פסוקים רובם בנבואת פורענות על בבל. סיומה בראש סדר ו שישראל בזמן גאולתם וְהָיוּ שֹׁבִים לְשֹׁבֵיהֶם וְרָדוּ בְּנֹגְשֵׂיהֶֽם:
סדר כב עוסק בבני הפילגשים ובבני ישמעאל שחלקם הפכו להיות אוייבי עם ישראל. הפטרת סדר כב בשמואל (כג,ד-יז) פותחת בהשוואת דוד המלך לאברהם אבינו: וַיִּקַּח דָּוִד עוֹד פִּלַגְשִׁים וְנָשִׁים מִירוּשָׁלַם וההפטרה כוללת גם את מבחנו כמלך במלחמתו בפלישתים בְּעֵמֶק רְפָאִים. רש"י על פסוקים ג וְ-יח מוצא בהם רמזים למלחמותינו על כיבוש הארץ.
על פסוק ג אומר רש"י: אַשּׁוּרִם וּלְטוּשִׁם. שֵׁם רָאשֵׁי אֻמּוֹת; וּלְפִי תַּרְגּוּמוֹ שֶׁל אוּנְקְלוֹס יֵשׁ לוֹמַר: שֶׁאַשּׁוּרִם הוּא לְשׁוֹן מַחֲנוֹת, שֶׁכֵּן מַחֲנֶה מְתֻרְגָּם מַשְׁרִיתָא; ובהמשך וּלְטוּשִׁם. הוּא לְשׁוֹן בַּעֲלֵי אֹהָלִים הַמִּתְפַּזְּרִים אָנֶה וְאָנָה, וְנוֹטְעִין הֵן אָהֳלֵי אַפַּדְנֵיהֶם, וְכֵן הוּא אוֹמֵר 'וְהִנֵּה נְטֻשִׁים עַל פְּנֵי כָל הָאָרֶץ' (שמואל יׄטׄ:כׄטׄ). הפסוק המצוטט הוא ממלחמת דוד בעמלק.
ועל פסוק יח אומר רש"י: נָפָל. שָׁכַן, כְּמוֹ 'וּמִדְיָן וַעֲמָלֵק וְכָל בְּנֵי קֶדֶם נֹפְלִים בָּעֵמֶק' (שופטים הׄ:יׄגׄ). הפסוק הזה הוא ממלחמת גדעון בהם.