הקדמת רפואה למכה והשלמת התיקון לעתיד לבוא.
"וַיַּעַשׂ בְּצַלְאֵל אֶת הָאָרֹן עֲצֵי שִׁטִּים אַמָּתַיִם וָחֵצִי אׇרְכּוֹ וְאַמָּה וָחֵצִי רׇחְבּוֹ וְאַמָּה וָחֵצִי קֹמָתוֹ." פסוק זה נקבע לראש סדר כז בחומש שמות.
מה למדו חכמי ישראל מפסוק זה? ומדוע הלימוד הזה נחוץ לדורות?
אחד המדרשים עוסק בעצי השטים מהם נבנה הארון והוא מקשר את הציווי לבנות את הארון מעצי שטים ל'מעשה השטים'. מעשה שטים הוא החטא בבעל פעור הכתוב בסיום סדרת בלק.
וַיֵּשֶׁב יִשְׂרָאֵל בַּשִּׁטִּים וַיָּחֶל הָעָם לִזְנוֹת אֶל בְּנוֹת מוֹאָב. וַתִּקְרֶאןָ לָעָם לְזִבְחֵי אֱלֹהֵיהֶן וַיֹּאכַל הָעָם וַיִּשְׁתַּחֲווּ לֵאלֹהֵיהֶן. וַיִּצָּמֶד יִשְׂרָאֵל לְבַעַל פְּעוֹר וַיִּחַר אַף ה' בְּיִשְׂרָאֵל… וַתֵּעָצַר הַמַּגֵּפָה מֵעַל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַיִּהְיוּ הַמֵּתִים בַּמַּגֵּפָה אַרְבָּעָה וְעֶשְׂרִים אָלֶף.
אירוע קשה זה מתואר בפרשיה קצרה בת תשעה פסוקים שנקבעה כולה לסדר אחד, סדר כא בחומש במדבר.
קביעה זו היא יוצאת דופן משתי סיבות.
ראשית, תשעה פסוקים הם סדר קצר ביותר שאין בו אפילו כדי קריאה בציבור ביום חול וכל שכן בשבת!
בנוסף, סדרים בודדים בתנ"ך כולו פותחים בחטא ומסיימים בעונש וזאת בניגוד לגישת עריכת הסדרים להאיר את הטוב, ובניגוד להלכה שהיתה נהוגה גם בארץ ישראל לפתוח בטוב. "אָמַר רִבִּי יוֹסֵה בֵּירִבִּי בּוּן… זֶה שֶׁהוּא עוֹמֵד לִקְרוֹת בַּתּוֹרָה צָרִיךְ שֶׁיְּהֵא פוֹתֵחַ בְּדָבָר טוֹב וְחוֹתֵם בְּדָבָר טוֹב." [ירושלמי, מגילה, ג ז וגם מסכת סופרים יב]
נראה מכך שחכמי ישראל ראו חשיבות יתרה בלימוד מעשה השטים ולכן הם קבעו אותו, ואותו בלבד, כפרשת שבוע כך שבמעשה זה יעסקו בציבור באותו השבוע.
סדרים נוספים שיוחדו לנושא זה, הם: סדר יד בחומש ויקרא: "כְּמַעֲשֵׂה אֶרֶץ מִצְרַיִם אֲשֶׁר יְשַׁבְתֶּם בָּהּ לֹא תַעֲשׂוּ וּכְמַעֲשֵׂה אֶרֶץ כְּנַעַן אֲשֶׁר אֲנִי מֵבִיא אֶתְכֶם שָׁמָּה לֹא תַעֲשׂוּ וּבְחֻקֹּתֵיהֶם לֹא תֵלֵכוּ." וראש סדר יד ביחזקאל: "וְהִשְׁבַּתִּי זִמָּתֵךְ מִמֵּךְ וְאֶת זְנוּתֵךְ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם וְלֹא תִשְׂאִי עֵינַיִךְ אֲלֵיהֶם וּמִצְרַיִם לֹא תִזְכְּרִי עוֹד."
נחזור לשאלה בה פתחנו. מה למדו חכמינו מהפסוק הפותח את סדר כז בשמות?
מדרש רבי תנחומא: וַיַּעַשׂ בְּצַלְאֵל אֶת הָאָרֹן עֲצֵי שִׁטִּים.
לְפִי שֶׁגָּלוּי הָיָה לִפְנֵי מִי שֶׁאָמַר וְהָיָה הָעוֹלָם, שֶׁיִּשְׂרָאֵל חוֹטְאִים בַּשִּׁטִּים.
לְכָךְ תִּקֵּן לָהֶם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שִׁטִּים, לְכַפֵּר עַל מַעֲשֵׂה שִׁטִּים.
ומוסיף על כך במדרש רבה: וַיַּעַשׂ בְּצַלְאֵל, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (ירמיה יז ט): "כִּי אַעֲלֶה אֲרֻכָה לָךְ וּמִמַּכּוֹתַיִךְ אֶרְפָּאֵךְ נְאֻם ה', כִּי נִדָּחָה קָרְאוּ לָךְ צִיּוֹן הִיא דֹּרֵשׁ אֵין לָהּ."
אֵין מִדּוֹתָיו שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא כְּמִדַּת בָּשָׂר וָדָם, מִדַּת בָּשָׂר וָדָם שֶׁהוּא מַכֶּה בְּאִזְמֵל וּמְרַפֵּא בִּרְטִיָּה,
אֲבָל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בַּמֶּה שֶׁהוּא מַכֶּה הוּא מְרַפֵּא…
כָּךְ יִשְׂרָאֵל חָטְאוּ בַּשִּׁטִּים, שֶׁנֶּאֱמַר (במדבר כא א): "וַיֵּשֶׁב יִשְׂרָאֵל בַּשִּׁטִּים", וְנִרְפְּאוּ בַּשִּׁטִּים, שֶׁנֶּאֱמַר: "וַיַּעַשׂ בְּצַלְאֵל אֶת הָאָרֹן עֲצֵי שִׁטִּים."
ראש סדר כט ביחזקאל מסיים את נבואת המים שיצאו לעתיד לבוא מבית המקדש ויטהרו ויבריאו את העולם. "וַיְשִׁבֵנִי אֶל פֶּתַח הַבַּיִת וְהִנֵּה מַיִם יֹצְאִים מִתַּחַת מִפְתַּן הַבַּיִת קָדִימָה… וַיֹּאמֶר אֵלַי הַמַּיִם הָאֵלֶּה יוֹצְאִים אֶל הַגְּלִילָה הַקַּדְמוֹנָה וְיָרְדוּ עַל הָעֲרָבָה וּבָאוּ הַיָּמָּה אֶל הַיָּמָּה הַמּוּצָאִים וְנִרְפּאוּ הַמָּיִם. וְהָיָה כׇל נֶפֶשׁ חַיָּה אֲשֶׁר יִשְׁרֹץ אֶל כׇּל אֲשֶׁר יָבוֹא שָׁם נַחֲלַיִם יִחְיֶה וְהָיָה הַדָּגָה רַבָּה מְאֹד כִּי בָאוּ שָׁמָּה הַמַּיִם הָאֵלֶּה וְיֵרָפְאוּ וָחָי כֹּל אֲשֶׁר יָבוֹא שָׁמָּה הַנָּחַל… [ראש סדר כט] וְעַל הַנַּחַל יַעֲלֶה עַל שְׂפָתוֹ מִזֶּה וּמִזֶּה כׇּל עֵץ מַאֲכָל לֹא יִבּוֹל עָלֵהוּ וְלֹא יִתֹּם פִּרְיוֹ לׇחֳדָשָׁיו יְבַכֵּר, כִּי מֵימָיו מִן הַמִּקְדָּשׁ הֵמָּה יוֹצְאִים וְהָיָה פִרְיוֹ לְמַאֲכָל וְעָלֵהוּ לִתְרוּפָה."
נבואה זו היתה חביבה וחשובה לחכמי ישראל הקדמונים עד שאחד משערי המקדש נקרא 'שער המים' ובמשנה [במסכת שקלים ו,ג וגם במסכת מידות ב,ו] אומר רבי אליעזר בן יעקב ששמו ניתן לו על שם המים הללו שיצאו ממנו: וְלָמָּה נִקְרָא שְׁמוֹ שַׁעַר הַמַּיִם? שֶׁבּוֹ מַכְנִיסִין צְלוֹחִית שֶׁל מַיִם שֶׁל נִסּוּךְ חַמַּיִם בֶּחָג. רִבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב אוֹמֵר בּוֹ הַמַּיִם מְפַכִּים וַעֲתִידִין לִהְיוֹת יוֹצְאִין מִתַּחַת מִפְתַּן הַבַּיִת.
בנבואת זכריה נאמר שתחילה ישמשו מים אלו לטהרה: "בַּיּוֹם הַהוּא יִהְיֶה מָקוֹר נִפְתָּח לְבֵית דָּוִיד וּלְיֹשְׁבֵי יְרוּשָׁלָ͏ִם לְחַטַּאת וּלְנִדָּה" [תרי עשר זכריה כ טו. תלמוד ירושלמי שקלים ו׳:ב׳] ובנבואת יואל נאמר שהם יגיעו עד השטים ויטהרו אותו. "וְהָיָה בַיּוֹם הַהוּא יִטְּפוּ הֶהָרִים עָסִיס וְהַגְּבָעוֹת תֵּלַכְנָה חָלָב וְכׇל אֲפִיקֵי יְהוּדָה יֵלְכוּ מָיִם וּמַעְיָן מִבֵּית ה' יֵצֵא וְהִשְׁקָה אֶת נַחַל הַשִּׁטִּים." [תרי עשר יואל ה כד]
[דרך אגב, גם ראש סדר כג בשמות עוסק במזבח הקטורת מעצי שטים, אבל לא מצאתי מדרש המקשר אותו לכפרת מעשה השטים.]
את הקשר שבין מעשה השטים בחומש במדבר ונבואת המעין שיצא מבית ה' הדגישו חכמי ארץ ישראל בקביעתם את הפסוק מנבואת יואל כפתיחת הפטרת סדר כא בבמדבר.
ובמדרש רבי תנחומא (שמות טׄ:יׄזׄ) מתומצת הקשר ביניהן והוא מסכם את כל מה שראינו עד כאן:
"חָטְאוּ בַּשִּׁטִּים, וְלָקוּ בַּשִּׁטִּים, וּמִתְרַפְּאִין בַּשִּׁטִּים.
חָטְאוּ בַּשִּׁטִּים, שֶׁנֶּאֱמַר: וַיֵּשֶׁב יִשְׂרָאֵל בַּשִּׁטִּים. לָקוּ בַּשִּׁטִּים, שֶׁנֶּאֱמַר: וַיִּהְיוּ הַמֵּתִים בַּמַּגֵּפָה (במדבר כא:ט). וּמִתְרַפְּאִין בַּשִּׁטִּים, שֶׁנֶּאֱמַר: וַעֲצֵי שִׁטִּים (שמות יח:ה)… אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: לָעוֹלָם הַבָּא אֲנִי מְרַפֵּא אֶת הַשִּׁטִּים, שֶׁנֶּאֱמַר:.. וּמַעְיָן מִבֵּית ה' יֵצֵא וְהִשְׁקָה אֶת־נַחַל הַשִּׁטִּים."