על הקשר המהותי – החינוכי שבין קריאת התורה הארץ ישראלית הקדומה והפטרתה. [סדר לא בבראשית והפטרתו]

אחד המאפיינים של הקשר בין הקריאה בתורה (=ה'סדר') וההפטרה הארץ ישראליות הוא הקשר הלשוני בין הפסוק הפותח את הקריאה בתורה והפסוק הפותח את ההפטרה שלה. קשר זה מתבטא במילה זהה או במילים משורש משותף. במקרה שלנו הקשר הלשוני מתבצע בעזרת המילים 'שלם' – 'שלמים'.

אני מאמין שקשר זה אינו מקרי והוא מצביע על קשר מהותי המחבר בין הסדר שבתורה ובין הנבואה שנקבעה כהפטרת הסדר.

ההצעה החלופית, שחכמי ישראל הקדמונים, מתקופת התנאים או מתקופה קדומה יותר, קבעו את ההפטרה רק על סמך דמיון חיצוני בין מילים וללא כל קשר פנימי, הצעה זו אינה אפשרית בקרב כל מי שלומד משנה וגמרא ומדייק בהבנת כל מילה ומילה מתוך אמון בגדולתם ובחוכמתם של חכמי ישראל ובדיוק הלשוני הרב בה ערכו את דבריהם.

סדר לא בבראשית פותח בפרשה סה:

וַיָּבֹא יַעֲקֹב שָׁלֵם עִיר שְׁכֶם אֲשֶׁר בְּאֶרֶץ כְּנַעַן בְּבֹאוֹ מִפַּדַּן אֲרָם וַיִּחַן אֶת פְּנֵי הָעִיר. וַיִּקֶן אֶת חֶלְקַת הַשָּׂדֶה אֲשֶׁר נָטָה שָׁם אָהֳלוֹ מִיַּד בְּנֵי חֲמוֹר אֲבִי שְׁכֶם בְּמֵאָה קְשִׂיטָה. וַיַּצֶּב שָׁם מִזְבֵּחַ וַיִּקְרָא לוֹ אֵל אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל.

הפטרתו היא בנבואות נחום וחבקוק שבספר תרי עשר: (סדר יב:יג-יח+יג:כ)

כֹּה אָמַר ה' אִם שְׁלֵמִים וְכֵן רַבִּים וְכֵן נָגֹזּוּ וְעָבָר וְעִנִּתִךְ לֹא אֲעַנֵּךְ עוֹד. וְעַתָּה אֶשְׁבֹּר מֹטֵהוּ מֵעָלָיִךְ וּמוֹסְרֹתַיִךְ אֲנַתֵּק. וְצִוָּה עָלֶיךָ ה' לֹא יִזָּרַע מִשִּׁמְךָ עוֹד מִבֵּית אֱלֹהֶיךָ אַכְרִית פֶּסֶל וּמַסֵּכָה אָשִׂים קִבְרֶךָ כִּי קַלּוֹתָ. הִנֵּה עַל הֶהָרִים רַגְלֵי מְבַשֵּׂר מַשְׁמִיעַ שָׁלוֹם חָגִּי יְהוּדָה חַגַּיִךְ שַׁלְּמִי נְדָרָיִךְ כִּי לֹא יוֹסִיף עוֹד לַעֲבָר בָּךְ בְּלִיַּעַל כֻּלֹּה נִכְרָת. עָלָה מֵפִיץ עַל פָּנַיִךְ נָצוֹר מְצֻרָה צַפֵּה דֶרֶךְ חַזֵּק מָתְנַיִם אַמֵּץ כֹּחַ מְאֹד. כִּי שָׁב ה' אֶת גְּאוֹן יַעֲקֹב כִּגְאוֹן יִשְׂרָאֵל כִּי בְקָקוּם בֹּקְקִים וּזְמֹרֵיהֶם שִׁחֵתוּ. [עד כאן מנבואת נחום]

[ודילגו לנבואת חבקוק]

כִּי עוֹד חָזוֹן לַמּוֹעֵד וְיָפֵחַ לַקֵּץ וְלֹא יְכַזֵּב אִם יִתְמַהְמָהּ חַכֵּה לוֹ כִּי בֹא יָבֹא לֹא יְאַחֵר.

במאמר זה אנסה למצוא את הקשר 'שלם' – 'שלמים' כפי שהבינו אותו חכמי ישראל הקדומים.

שלב ראשון: הוכחת קיום קשר פנימי.

מעיון בקונקורדנציה [בעריכת אברהם אבן שושן, כרך שלישי, עמוד 2150 ערכים: שלם, שלמה, שלמים, שלמות] מתברר שהפעמים היחידות בכל התנ"ך בהן התואר 'שלם' מתייחס לבני אדם הם בסדר לא בבראשית ובנבואת נחום שנקבעה כהפטרתו. בכל שאר המופעים התיאור הוא של: לב כגון: בֶּאֱמֶת וּבְלֵב שָׁלֵם, בית ה', אבן, גלות ומשכורת.

בסדר לא בבראשית יעקב הוא השלם "ויבוא יעקב שלם" וגם משפחתו "האנשים האלה שלמים הם איתנו". בהמשך נברר מי הם השלמים בנבואת נחום.

יוצא אם כן, שנחום הנביא ואנשי כנסת הגדולה, שערכו את התנ"ך, הם אלו שקישרו את נבואת נחום לסדר לא בבראשית.

מה שעלינו לעשות הוא לנסות ולמצוא קשר זה.

שלב שני: בירור הקשר בין הסדר והפטרתו.

פשט הפסוק: שלמות צבאית מול שלמות יהודית.

כל הראשונים שאני מצאתי מפרשים את המילה שלמים כתואר לצבא אשור.

גם ישעיה הנביא תיאר את שלמות צבא אשור:

ישעיה סדר ב, כט-לג:  עַל כֵּן חָרָה אַף ה' בְּעַמּוֹ…

וְנָשָׂא נֵס לַגּוֹיִם מֵרָחוֹק וְשָׁרַק לוֹ מִקְצֵה הָאָרֶץ וְהִנֵּה מְהֵרָה קַל יָבוֹא. אֵין עָיֵף וְאֵין כּוֹשֵׁל בּוֹ לֹא יָנוּם וְלֹא יִישָׁן וְלֹא נִפְתַּח אֵזוֹר חֲלָצָיו וְלֹא נִתַּק שְׂרוֹךְ נְעָלָיו. אֲשֶׁר חִצָּיו שְׁנוּנִים וְכָל קַשְּׁתֹתָיו דְּרֻכוֹת פַּרְסוֹת סוּסָיו כַּצַּר נֶחְשָׁבוּ וְגַלְגִּלָּיו כַּסּוּפָה. שְׁאָגָה לוֹ כַּלָּבִיא ושאג [יִשְׁאַג] כַּכְּפִירִים וְיִנְהֹם וְיֹאחֵז טֶרֶף וְיַפְלִיט וְאֵין מַצִּיל…

רש"י:    יפה תרגום של יונתן מיושב על המקרא אם יהון שלמים בעצה שיהו כולם שוים בהסכמה אחת…

ועוד שמעתי אם שלמים אנשי נינוה בגדולתם…

ורבותינו דרשו לענין מעשה הצדקה במסכת גיטין אך אינו על סדר שאר הנבואה.

מצודות דוד: אם יהיו אנשי נינוה שלמים בדעה אחת ובעצה מוסכמת

רד"ק:    אם מחנה אשור הבאים עליך שלמים כמו שהם בשלום לא יפחדו מאדם כי כל הארצות כבשו:

מלבי"ם: הגם שהיו שלמים והיו רבים, שהיו עם רב ולא נחסר מהם במלחמה כי לא לחמו כלל…    כפירוש המלבי"ם אמר גם הנביא ישעיה: וְאֵ֥ין בּוֹדֵ֖ד בְּמוֹעָדָֽיו [ישעיה ו:ל]

האברבנל: לכן אמר נחום שנבואתו זאת לא ינחם ממנה ולא ישוב לאחור כמו שניחם על נבואת יונה כי אע"פ שיהיו שלמים בתשובתם וכן רבים יותר משתים עשרה רבוא כן יהיו נגוזים ונחרבים ע"י נבוכדנצר.

לסיכום: תרגום יונתן: מאוחדים, רש"י: שלמים בגדולתם, לפי האבן עזרא והרד"ק: שקטים ושלוים, המלבי"ם: שלמים שלא נחסר מהם במלחמה כי לא לחמו כלל.

גם את התואר 'שלם' על יעקב אבינו פירשו באופן דומה:

וכך כתב רש"י: שָׁלֵם. שָׁלֵם בְּגוּפוֹ – שֶׁנִּתְרַפֵּא מִצַּלַּעְתּוֹ;

        שָׁלֵם בְּמָמוֹנוֹ – שֶׁלֹּא חָסַר כְּלוּם מִכָּל אוֹתוֹ דּוֹרוֹן;

        שָׁלֵם בְּתוֹרָתוֹ – שֶׁלֹּא שָׁכַח תַּלְמוּדוֹ בְּבֵית לָבָן:

יוצא אם כן, שהפירוש לתארים 'שלם' 'שלמים' שווה אצל יעקב והאשורים. מה הכוונה בהשוואה?

להבנתי, מטרת ההפטרה להדגיש את ההבדל בין עם ישראל והאשורים. הם שלמים בכוחם הצבאי ומרשיעים בעקבות זאת ולכן סופם חורבן. ויעקב שלם לאחר הגלות, הסבל והצרות אצל לבן והמפגש עם עשו הרשע שהגיע עם צבא חזק להילחם ולהכות את יעקב 'אם על בנים'. בסופו של תהליך, עם ישראל יתקנו את הדרוש וינצחו וישגשגו.

חיזוק התשובה:

• מפירוש האברבנל. גם אם האשורים ירצו לחזור בתשובה – לא יתקבלו. ואילו בסוף סדר לא, כשה' מצווה את יעקב לעלות לבית אל, הוא מנחה את בניו הָסִרוּ אֶת־אֱלֹהֵי הַנֵּכָר  אֲשֶׁר בְּתֹכְכֶם  וְהִטַּהֲרוּ (פסוק לו).

• מהמשך ההפטרה חָגִּ֧י יְהוּדָ֛ה חַגַּ֖יִךְ שַׁלְּמִ֣י נְדָרָ֑יִךְ. ובפירוש דעת מקרא מוסבר שנחום ניבא נבואה זו באותן שנים בהן העמיד מנשה צלם בהיכל ואסר על עבודת ה' בבית המקדש. ונחום מתנבא שעם ישראל יוכל לחזור לזבוח לה'. יעקב בסדר לא בונה שני מזבחות. בבואו לשכם וַיַּצֶּב־שָׁ֖ם מִזְבֵּ֑חַ וַיִּ֨קְרָא־ל֔וֹ אֵ֖ל אֱ־לֹהֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל: ובבואו לבית אל וַיִּ֤בֶן שָׁם֙ מִזְבֵּ֔חַ וַיִּקְרָא֙ לַמָּק֔וֹם אֵ֖ל בֵּית־אֵ֑ל

• ועוד מהמשך ההפטרה כִּי שָׁב ה' אֶת־גְּאוֹן יַעֲקֹב כִּגְאוֹן יִשְׂרָאֵל ובפירוש דעת מקרא כתב:

גאון יעקב – הדרו של יעקב… השם יעקב מסמל את האומה החלשה, שאינה יכולה להלחם באויביה החזקים אלא בעורמה. (ובסדר זה משתמשים בני יעקב במרמה = בעורמה להציל את אחותם. תוספת שלי ב.א.).

כגאון ישראל -… וישראל… המסמל שני דברים כאחד: יושר וניצחון. יושר: ישר-אל, שלא כדברי עשיו 'הכי קרא שמו יעקב ויעקבני זה פעמיים', וניצחון במלחמה, כמו שנאמר 'כי שרית עם אלוקים ועם אנשים ותוכל'.

• מסיום ההפטרה. מדוע דילגו וסיימו בפסוק מחבקוק ? חבקוק הרי מדבר על הגאולה מהכשדים!  אולי כי גם אצל יעקב השלמות היתה זמנית, לאחריה היו לו את צרת דינה, צרת יוסף, צרת שמעון וצרת בנימין. וגם בהפטרה רצו חכמי ישראל לומר לנו שגם אם בעתיד תגענה צרות חדשות הרי שהגאולה השלמה תגיע לבסוף אִם־יִתְמַהְמָהּ חַכֵּה־לוֹ כִּי־בֹא יָבֹא לֹא יְאַחֵר:

יש עוד כמה הפטרות המסיימות באמירה שאסור להתייאש ושהגאולה תגיע. אביא כאן שתי דוגמות:

הפטרת סדר ד בבראשית היא מספר ישעיה ומסתיימת בדילוג אל (יב:כ) וְלָכֵן יְחַכֶּה ה' לַחֲנַנְכֶם וְלָכֵן יָרוּם לְרַחֶמְכֶם כִּי־אֱ­־לֹהֵי מִשְׁפָּט ה' אַשְׁרֵי כָּל־חוֹכֵי לוֹ: 

והפטרת סדר ח בבראשית גם היא מישעיה ומסתיימת בפסוק וְיָדַעַתְּ כִּי־אֲנִי ה' אֲשֶׁר לֹא־יֵבֹשׁוּ קוָֹי: (כ:מד)

עומק נוסף: פירוש המילה 'שלמים' אצל רבי יניי.

רבי יניי הוא אחד מגדולי הפייטנים שקמו לעם ישראל. הוא חי בסוף תקופת האמוראים או מיד לאחריה. רבינו גרשון מאור הגולה מכתירו כ'אחד החכמים הראשונים', ש'פייט קרובות לכל סדר וסדר של השנה'. (הרב פרופ' צבי מאיר רבינוביץ, מחזור פיוטי רבי יניי, כרך א, פתח דבר עמוד 1)

ורבי יניי פייט גם את הקשר שבין הסדרים והפטרותיהם. בפיוט על סדר לא בבראשית (עמוד 205) הוא כותב:

יְחַלּוּךָ בִּשְלָמִים / עַם לָךְ מֻושְלָמִים / וְיִהְיוּ מְשֻולָּמִים / רַבִּים וְכֵן שְלֵמִים

לפי רבי יניי המילה 'שלמים' היא מילת תואר לעם ישראל !

לפי פירוש זה, הקשר בין סדר הקריאה וההפטרה הוא מושלם. אלו הם שני המקומות היחידים בתנ"ך בהם מכונים יעקב ומשפחתו ועם ישראל בתואר שלם – שלמים.

פירוש זה, שהוא הפירוש מהתקופה הסמוכה ביותר מכלל הפירושים למילה שלמים, מייצג כנראה את הפירוש שנתנו חכמי ישראל שקבעו את צירוף ההפטרה לסדר הקריאה בתורה. פירוש זה מסביר באופן פשוט וברור את הקשר בין ההפטרה והקריאה בתורה אליה הוסמכה.

המסקנה המעשית: המדרש!

ראינו לעיל שרש"י כתב:

ורבותינו דרשו לענין מעשה הצדקה במסכת גיטין אך אינו על סדר שאר הנבואה.

מה היתה מטרת חז"ל בדרשה זו?

במסכת גיטין דף ז עמוד א נדרש הפסוק הראשון של ההפטרה:

רַב עַוִּירָא זִימְנִין אָמַר לַהּ מִשְּׁמֵיהּ דְּרַב אַמֵּי וְזִימְנִין אָמַר לַהּ מִשְּׁמֵיהּ דְּרַב אַסִּי:

מַאי דִּכְתִיב "כֹּה אָמַר ה׳ אִם שְׁלֵמִים וְכֵן רַבִּים וְכֵן נָגוֹזּוּ וְעָבָר וְגוֹ׳" – אִם רוֹאֶה אָדָם שֶׁמְּזוֹנוֹתָיו מְצוּמְצָמִין יַעֲשֶׂה מֵהֶן צְדָקָה וְכׇל שֶׁכֵּן כְּשֶׁהֵן מְרוּבִּין. כלומר, אם שלמו (נגמרו) מזונותיו – יעשה צדקה, וכל שכן כשהם רבים (פירוש הרב שטיינזלץ).

מַאי "וְכֵן נָגוֹזּוּ וְעָבַר" – תָּנָא דְּבֵי רַבִּי יִשְׁמָעֵאל כָּל הַגּוֹזֵז מִנְּכָסָיו וְעוֹשֶׂה מֵהֶן צְדָקָה נִיצָּל מִדִּינָהּ שֶׁל גֵּיהִנָּם מָשָׁל לִשְׁתֵּי רְחֵילוֹת שֶׁהָיוּ עוֹבְרוֹת בְּמַיִם אַחַת גְּזוּזָה וְאַחַת אֵינָהּ גְּזוּזָה גְּזוּזָה עָבְרָה וְשֶׁאֵינָהּ גְּזוּזָה לֹא עָבְרָה.

"וְעִנִּתִךְ" – אָמַר מָר זוּטְרָא אֲפִילּוּ עָנִי הַמִּתְפַּרְנֵס מִן הַצְּדָקָה יַעֲשֶׂה צְדָקָה.

"לֹא אַעֲנֵּךְ עוֹד" – תָּנֵי רַב יוֹסֵף שׁוּב אֵין מַרְאִין לוֹ סִימָנֵי עֲנִיּוּת.

רבי ישמעאל – תנא מהדור השלישי.

רב יוסף – אמורא בבלי מהדור השלישי, גם הוא היה ראש ישיבת פומפדיתא.

רב עוירא – מאמוראי ארץ ישראל בדור השלישי והרביעי לאמוראי ארץ ישראל.

מר זוטרא – אמורא בבלי בדור השישי, היה ראש ישיבה פומפדיתא.

(המידע על החכמים מאתר ויקישיבה)

יוצא שדרשות אלו נאמרו במשך למעלה מ- 300 שנה !!

המדרש מפרש את כל הפסוק לעניין מעלת הצדקה, ואת המילה 'שלמים' לעניין ההצלה הבאה לאדם שבמצוקה בזכות הצדקה.

על יעקב אבינו נאמר בגמרא במסכת שבת (לג עמוד ב), שכשהוא הגיע לשכם, בתחילת הסדר בו אנו עוסקים, הוא עסק בצורכי ציבור והוזיל את המחירים שזו צדקה לציבור:

דִּכְתִיב: ״וַיָּבֹא יַעֲקֹב שָׁלֵם״, וְאָמַר רַב: שָׁלֵם בְּגוּפוֹ, שָׁלֵם בְּמָמוֹנוֹ, שָׁלֵם בְּתוֹרָתוֹ. ״וַיִּחַן אֶת פְּנֵי הָעִיר״, אָמַר רַב: מַטְבֵּעַ תִּיקֵּן לָהֶם, וּשְׁמוּאֵל אָמַר: שְׁוָוקִים תִּיקֵּן לָהֶם, וְרַבִּי יוֹחָנָן אָמַר: מֶרְחֲצָאוֹת תִּיקֵּן לָהֶם. 

שווקים = ירידים פטורים ממס! (הרב פרופ' צבי מאיר רבינוביץ, מחזור פיוטי רבי יניי, כרך א, עמוד 206 הערה 45).

ובמדרש בראשית רבה פרשה עט: "וַיִּחַן אֶת פְּנֵי הָעִיר" הִתְחִיל מַעֲמִיד הַטְּלִיסִין (=השווקים) וּמוֹכֵר בְּזוֹל.

במשך מאות שנים דרשו חכמי ישראל את הפסוק הראשון של ההפטרה כפסוק המלמד על הצדקה. גם על יעקב נדרש שעסק בצדקה בבואו לשכם. נכון שאין זה הפשט! אך אם מדרש זה היה נפוץ, הרי שמי שקבעו את ההפטרה גם דרשו כך את הפסוק, ומבחינתם יש קשר חינוכי עמוק בין הקריאה בתורה ובין ההפטרה. יעקב ניצל מלבן ועשיו בזכות מעשי הצדקה שעשה עבור הציבור, ועם ישראל ינצל מאוייביו בזכות מעשה הצדקה.

כדברי הנביא ישעיה [יב,סא]: וְהָיָה מַעֲשֵׂה הַצְּדָקָה שָׁלוֹם וַעֲבֹדַת הַצְּדָקָה הַשְׁקֵט וָבֶטַח עַד עוֹלָם.