סדר לג פותח בישיבת יעקב בארץ, וַיֵּ֣שֶׁב יַֽעֲקֹ֔ב בְּאֶ֖רֶץ מְגוּרֵ֣י אָבִ֑יו בְּאֶ֖רֶץ כְּנָֽעַן: ואומר רש"י ש"בִּקֵּשׁ יַעֲקֹב לֵישֵׁב בְּשַׁלְוָה" אך הוא לא זכה לכך.
הפטרת סדר לׄגׄ עוסקת בשלווה שיזכו אליה בני יעקב, והיאפותחת בראש סדר יׄגׄ בישעיה: וְיָשַׁ֥ב עַמִּ֖י בִּנְוֵ֣ה שָׁל֑וֹם וּֽבְמִשְׁכְּנוֹת֙ מִבְטַחִ֔ים וּבִמְנוּחֹ֖ת שַֽׁאֲנַנּֽוֹת:
רבי יניי פייט את הקשר ביניהן:
יְשִׁיבַת מָנוֹחַ אָז לֹא מָצָאנוּ בְּכָל הָאֲרָצוֹת אֲשֶׁר יָצָאנוּ
נִידְמִינוּ לְאִישׁ תָּם אֲשֶׁר יָשַׁב בְּמוֹשְׁבוֹתָיו וַתְּעוֹלֵל עַיִן בְּנוֹאי יְשִׁיבוֹתֵינוּ
יְשִׁיבָה אֵין לְשִׁבְטֵי זֶרַע צַדִּיק עַד יִפְרְעוּ כֶסֶף אֲשֶׁר מָכְרוּ צַדִּיק
יָבוֹאוּ וְיָשׁוּבוּ וְעוֹד לֹא יֻונֻשָׁבוּ כִּי בִנְוֵה שָׁלוֹם יַשְׁבוּ וְיִתְיַשָּׁבוּ
במדרש רבי תנחומא: לעולם הבא אני מרצה אתכם ומעביר שנאה מביניכם ומושיב אתכם בשלווה ועושה שלום ביניכם/
בסדר לׄדׄ: וַֽיְהִי֙ בָּעֵ֣ת הַהִ֔וא וַיֵּ֥רֶד יְהוּדָ֖ה מֵאֵ֣ת אֶחָ֑יו… עַד־יִגְדַּל֙ שֵׁלָ֣ה בְנִ֔י כִּ֣י אָמַ֔ר פֶּן־יָמ֥וּת גַּם־ה֖וּא כְּאֶחָ֑יו… וַיְהִ֖י בְּעֵ֣ת לִדְתָּ֑הּ וְהִנֵּ֥ה תְאוֹמִ֖ים בְּבִטְנָֽהּ.
הפסוק הפותח את הפטרתו מתמצת את תוכן הסדר: וְיָ֨סְפָ֜ה פְּלֵיטַ֧ת בֵּֽית־יְהוּדָ֛ה הַנִּשְׁאָרָ֖ה שֹׁ֣רֶשׁ לְמָ֑טָּה וְעָשָׂ֥ה פְרִ֖י לְמָֽעְלָה: כִּ֤י מִירֽוּשָׁלִַ֨ם֙ תֵּצֵ֣א שְׁאֵרִ֔ית וּפְלֵיטָ֖ה מֵהַ֣ר צִיּ֑וֹן קִנְאַ֛ת ה֥' צְבָא֖וֹת תַּֽעֲשֶׂה־זֹּֽאת: (ישעיה טׄוׄ:יׄבׄ-כׄהׄ).
בפיוט קדום מאוד [מתקופה שקדמה לרבי יניי] נאמר:
וַ>יֵּרֶד< / דָּבֵיק לְבַת שׁוּעַ וְלֹא נִיכַּר דַּל לִפְנֵי שׁוֹעַ וְהִמְלִיט שִׁילּוּשׁ שִׁיעֲשׁוּעַ וְנִמְנְעוּ שְׁנַיִם בְּרַע וּבְרֶשַׁע וְיָסְפָה פְּלֵיטַת יְהוּדָה מְנוּחָה וָיֶשַׁע.
מסדרי ההפטרה כללו בה גם את נס הצלת ירושלים מפני מחנה אשור הצר עליה ומות סנחריב בידי שניים מבניו.
סיום ההפטרה הוא בהצלתו האישית של חזקיהו המלך הצדיק ממחלתו שנטה למות ממנה, בזכות קבלת ה' את תפילתו ותשובתו. במסכת ברכות (דף יׄ.) מבואר חטא חזקיהו בסירובו להוליד בן רשע.
המשותף לסדרנו והפטרתו הם: ההבדלים בין האבות לבניהם, ותשובתם והצלתם של יהודה וחזקיהו, שהוא צאצא לפרץ שנולד בסדר זה.
הפטרת סדר לׄהׄ פותחת בפסוק: כִּי־כֹה֙ אָמַ֣ר ה֔' חִנָּ֖ם נִמְכַּרְתֶּ֑ם וְלֹ֥א בְכֶ֖סֶף תִּגָּאֵֽלוּ (ישעיה כׄאׄ:לׄחׄ).
ופייט רבי יניי (עמ' 922):
יָהּ זְכוֹר חֲשׁוּקִים/ אֲשֶׁר בְּאֶפֶס עֲשׁוּקִים// מְבַקְשֶׁיךָ בַשְּוָוקִים/ וְאַתָּה בַשְּחָקִים …
יָד וּמַשְׁעֵינָה תִּהְיֶה כְּיוֹסֵף חִינָּם … לְהִגָּאֵל חִינָּם / כְּמוֹ נִמְכְּרוּ חִינָּם.
הפסוק השלישי בהפטרה הוא: וְעַתָּ֤ה מַה־לִּי־פֹה֙ נְאֻם־ה' כִּֽי־לֻקַּ֥ח עַמִּ֖י חִנָּ֑ם משְׁלָ֤ו יְהֵילִ֨ילוּ֙ נְאֻם־ה'. והפייטן הקדום שִׁלֵּב אותו בפיוטו:
וְ >יוֹסֵף</ דּוֹרֵשׁ בַּעֲלִילוֹת וְהֻומְשַׁךְ בַּעֲבוֹתוֹת אַהַב סְלוֹלוֹת
וְהִצְלִיחַ אֵל תּוֹכֵן עֲלִילוֹת בְּחֶסֶד נְעוּרִים וְאַהֲבַת כְּלוּלוֹת
וְנָח מִיְּלָלוֹת וְשֵׂחַ הוֹלֵילוֹת.