ריבוי הפטרות ארץ ישראליות מנבואה אחת

בכל פעם קראו מקבץ פסוקים אחר מתוך אותה נבואה.

כעת, ערב שבת סדרת 'ואלה תולדות יצחק', נעסוק בקשר של סדר זה להפטרתו.

על הפסוק הפותח את ההפטרה נאמר במדרש רבי תנחומא: אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: בָּעוֹלָם הַזֶּה תִּעַבְתִּי כָּל הַנָּכְרִים עַל שֶׁהֵם מִזֶּרַע טֻמְאָה, וּבָחַרְתִּי בָּכֶם לְפִי שֶׁאַתֶּם זֶרַע אֱמֶת, … וְאַף לֶעָתִיד לָבֹא אֵינִי בּוֹחֵר אֶלָּא בָּכֶם, שֶׁאַתֶּם זֶרַע קְדֻשָּׁה בְּרוּכֵי ה', שֶׁנֶּאֱמַר: לֹא יִגְעוּ לָרִיק וְלֹא יֵלְדוּ לַבֶּהָלָה, כִּי זֶרַע בְּרוּכֵי ה' הֵמָּה. מהמדרש אפשר להבין בבירור שהפסוק עוסק בבחירת יעקב ובדחיית עשו. ובהמשך לכך כתוב במשנה ברורה (מׄזׄ:יׄ): ותמיד תהיה תפלת האב והאם שגורה בפיהם להתפלל על בניהם שיהיו לומדי תורה וצדיקים ובעלי מדות טובות. ויכוין מאוד בברכת אהבה רבה ובברכת התורה בשעה שאומרים 'ונהיה אנחנו וצאצאינו' וכן כשאומר בובא לציון 'למען לא ניגע לריק ולא נלד לבהלה':

הפסוק השני, המדבר על כך שזאב וטלה ירעו יחד, אמר הרמב"ם שזהו משל שלעתיד לבוא ישבו ישראל לבטח בין אומות הרשעים, וכידוע שצאצאי עשו הצטיינו ברדיפתם אותנו, גם בימי חכמי המשנה שקבעו את ההפטרות וגם לאחריהם.

הפסוקים הבאים עוסקים בכך שה' מבקש את הצנועים שחרדים לדבר ה', שמקבלים על עצמם לממש את דבר ה' בעולם, והוא איננו מעוניין ברשעים המתחזים לצדיקים ששוחטים שור תוך שהם מכים אנשים, וכידוע עשו צד את אביו בפיו.

וסיום ההפטרה עוסק בנס השיבה לציון הנשמל לנס אישה היולדת בניגוד לציפיות, וגם לרבקה היה נס כזה.

שנזכה להיות מהחרדים אל דבר ה'. (לא מהחרדים מדבר ה'…)