ברכת הרב אלחנן בן נון  (הכוללת דברי יסוד מהותיים – חובת עיון :-) )

שלום וברכה!

נהניתי מאד לקבל את חומש 'שיבה לבצרון' שערכתם והדפסתם בעמל ויגיעה מרובים. נראית ההשקעה העצומה בכל פרט מפרטי סדור התורה, מסדרות וסדרים, מפרשות ופרשיות ועד מלים וטעמים. באמת מלאכה זו מזכירה את מלאכתו של עזרא הסופר עליו נאמר בירושלמי שקלים[1] שהיה סופר בדברי תורה ובדברי חכמים, ועל פי המפרשים שם שהיה סופר כל אותיות ומלים שבתורה, והעמיד את המסורה על תלה. מבלעדי מלאכה אדירה זו לא היינו מוצאים ידינו ורגלינו בהתאמת מדרש ההלכה והאגדה לנוסח התורה. דומה היא מלאכה זו שלפנינו, למלאכתו של עזרא.

ועוד צריך להזכיר, כי גם מלאכתו של עזרא נעשתה עם העליה מבבל לארץ ישראל, עליה שחדשה את הישוב היהודי, ואת הבית השני. גם בספרכם, יש חדוש והחזרת עטרה ליושנה עם עליתנו והתבססותנו בארץ קדשנו יותר ויותר.

זה שנים שבלימודנו אנו מזכירים לתלמידים את חשיבות הסדרים מול חלוקת הפרקים הנוצרית, ומשתדלים להסביר את היסודות הרוחניים לחלוקה זאת. בזכות החומש הזה, תגדל בוודאי השאיפה לחזור לסדר עברי שרשי בסדור התורה שבפינו. אמת שהקושי של ההתרגלות בסדרי הפרקים וכתיבתם בכל ספרי הפרשנות, הוא קושי גדול. אבל אין מצוה לסגת מפני קושי זה, אלא לחשוב כיצד להתגבר עליו. בלימודנו שלנו, אנחנו מדגישים את הלמוד לפי פרשיות פתוחות וסתומות, ולפי הסדרים, אם כי את ספירת הפסוקים אנו עושים על פי הפרקים, להקל על התלמידים. מכל מקום, ההתרגלות ללמד לפי מערכות הסדר העברי, משנה מאד את ההסתכלות והלמוד. לכן, אנחנו משתמשים בתנ"ך קורן או בתנ"ך הרב ברויאר בהם מסומנים אלה לצד אלה. ברור, שבכל מקום שהדבר אפשרי, עדיף לחזור לסדר העברי.

בעניין הפסקי הסדרים בנביאים ובכתובים. יש לציין תופעה שהיא יחודית. רוב הסדרים (קצת יותר ממחצית) מתחילים או מסתיימים סמוך לתחלת פרשיה פתוחה או לסיומה. אין בתורה תופעה זו מלבד סדר י' של ספר שמות שבתנ"ך קורן (כנראה לפי מספר כתבי יד) המצוין גם כן לאחר התחלת 'קדש לי כל בכור'. נראה לי שזו טעות סופר[2]. סבת העדר התופעה הזאת בתורה ברורה. כיון שהסדרים שמשו לקריאה בצבור, הלוא נפסק בגמרא[3] שאין מסיימים ואין מתחילים פחות מג' פסוקים לתחלת או לסוף פרשה. ממילא ברור, שבתורה הדבר אינו אפשרי, מה שאין כן בנביאים. לכן נראה שגם סימון סדר י' בספר שמות הוא טעות.

אמנם יחד עם זה צריך להסביר מדוע תופעה זו רווחת כל כך בספרי הנביאים, לענ"ד כוונת רבותינו מחלקי הסדרים לציין פסוקים המשרתים את שני הסדרים הסמוכים. הם מסיימים מחד את הסדר הקודם, ומתחילים מאידך את הסדר הבא. תופעה זו יוצרת כעין שרשור בין הסדרים, על ידי פסוקים המהווים חוליות קשר בין סדר לסדר. בדומה לפסוק הנדרש לפניו ולאחריו.[4] לפי עקרון דומה מסביר הרמב"ן בהקדמתו את פתיחת ספר שמות הכופלת את הפרשיה האמורה כבר בפרשת 'ויגש' בספר 'בראשית'. כך צריך כמובן להבין גם את סיום ספר 'דברי הימים' ופתיחת ספר עזרא בהם חוזרת הצהרת כורש מלך פרס ותחלת הבית השני.

על פי רעיון זה, אין הפסוקים המשמשים את שני הסדרים בהכרח פסוקים של טובה, אלא פסוקים המשמשים חולית קשר בין עניני הסדרים. הדבר קשור כמובן בהסתכלות האמונית, שאין תולדות ישראל רק אוסף פרשיות, אלא רצף ארוך אחד של מהלך א-לקי המוביל עד לגאולה. חלוקת הפרשיות והסדרים הכרחית כמובן לצורך ההבנה האנושית שלנו[5], אבל אינה אלא אמצעי, ולא ביטוי של מהות. חלוקה מוחלטת של דברים יכולה גם לרמוז על נתק מוחלט בין פרשיות, בלי לראות את החבור ביניהן. מובן שאם הפסקות אלה באות לאחר חורבן ופורענות הן מחזקות את התפיסה הנוצרית הטוענת שעם ישראל איבד את מעמדו הא-לקי והם המחליפים את ישראל עלי אדמות.

הבנה זו מסבירה את העובדה שברוב סדרי הנביאים קימת חלוקה כזאת של פסוקים המשמשים לפניהם ולאחריהם. זהו אם כן, דבר עקרוני בהבנת דברי הנביאים בהמשך דבר ד'. לדוגמא; סדר ב' של ספר יהושע יסתיים באמת בסוף הפרשה בפסוק "למען דעת כל עמי הארץ את יד ד' כי חזקה היא, למען יראתם את ד' א-לקיכם כל הימים". פסוק זה עצמו שהוא המסיים את הפרשיה הסתומה, הוא יהוה גם את תחלת הסדר בקריאתו בצבור בקריאה שלאחריה. כך בהמשך הספר, סדר ד' של ספר יהושע יסתיים בפסוק "לא היה דבר מכל אשר צוה משה אשר לא קרא יהושע נגד כל קהל ישראל והנשים והטף והגר ההולך בקרבם" אמנם סדר ה' לא יתחיל בפסוק הבא אחריו, אלא יפתח בפסוק העומד שלשה פסוקים לפני כן "וכל ישראל וזקניו" וכו' מפני חשיבותו.

אחזור על דברי למלאכתכם החשובה. שמחתי מאד לראות את החומש הזה, ובע"ה הוא יגדיל תורה ולמוד על פי דרכם של רבותינו מפרשי התורה האמתיים.

בברכה חמה,

אלחנן בן נון

[1] פרק ה'

[2] אם כי יש לבדוק זאת היטב, גם לאור האמור בהמשך.

[3] מגילה כא: כב.

[4] זבחים כד: מנחות יט.

[5] 'ליתן רווח להתבונן בין פרשה לפרשה' ספרא פר' א'